אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן שיח

סימן שיז

סעיף א המבשל בשבת וכו'. ואי היפך בצנורא בקדירה שהי' עומד מכבר על הכירה והוא היפך בהצינורא לקרב הבישול אי הוי בזה מבשל בשבת ע' ריטב"א שבועות (י"ז) נסתפק בזה ומצאתי בחי' הגר"ע שהביאו כאן וע' תוס' מעילה (י' א') ד"ה הכל וע"ע תוס' ע"ז (ע"ב ב') ד"ה א"ל כה"ג ע"ש:

מג"א ס"ק ב' ד"ה למ"ש מיד וכו' אבל הכא הא בלא"ה צריך להמתין בכ"ש ולישראל ל"ח דאא"ח ולא לו וכו'. צ"ע דלפמ"ש בירושלמי יבמות סופ"ב דאדם מצוי לחטוא בשביל בנו וכו' וכן מבואר בסמ"ע חו"מ סי' רמ"ח ע"ש א"כ אכתי חיישי' בכה"ג ובאמת כי בש"ס בכורות (ל"ה א') מבואר להיפוך דאין אדם חוטא בשביל בנו ובתו אבל בשביל אשתו דהוי כגופו ל"ש לומר כן ע"ש א"כ אכתי חיישי' לאשתו שתעשה בשבילו וצ"ע:

מג"א סק"ג ד"ה ובשוגג וכו' עשה ע"פ הוראות חכם מיקרי שוגג וכו'. נ"ל דוקא ע"פ הוראות חכם הממונה להוראה אבל ע"פ הוראות חכם שאין ממונה להורות ל"ה שוגג וכן נראה מדברי הד"מ אה"ע רס"י י"ג ע"ש:

מג"א סק"ו ד"ה שמא ירבה. וזהו איסור דאורייתא כשמרבה בשבילו אפי' קודם שיתן הקדירה על האש וי"א דהוי רק דרבנן וכו'. ע' ריטב"א עירובין (ס"ח א') כ' די"א דאפי' למ"ד ריבוי בשיעורין הוי מה"ת זה רק במרבה חתיכות דהוי כל חד וחד דבר נפרד מחבירו אבל במים ל"ש מרבה בשבילו דהוי הכל גוף אחת אבל יש דוחין דאין חילוק ע"ש. והנה במ"ש הריטב"א בשם י"א דבמים הוי הכל א' ול"ש לומר מרבה בשבילו ע' תוס' עירובין (מ"ה ב') ד"ה ליקנו כתבו בהא דאין תחומין למעלה מי' דל"ש לומר דהמים העליונים המונחים למעלה מהתחתונים דאין תחומין למעלה מי' כיון דמחוברים למים התחתונים והוי הכל כאחד ע"ש ומבואר סברא זו דהי"א בריטב"א הנ"ל. אבל הנה בירושלמי שבת פ"א ה"ה כתב דמשו"ה ל"א בחטין לרחיים וכן במים דאם התחיל מע"ש דיכול לגמור בשבת כמו בכל מלאכות דהדין דאם התחיל מע"ש יכול לגמור בשבת משום דבחטין ל"ה התחלה דכל חטה וחטה היא נפרד מחבירו וכן במים כל טפה וטפה נפרד זמ"ז ול"ה התחלה ע"ש. וא"כ מבואר ראי' להאוסרים גם במים בריבוי בשיעורין וע"ע ירושלמי שבת פ"ב ה"ד דלמסקנא שם תלי לה אי משקה טופח הוי חיבור אי לא דלמ"ד דהוי חיבור ל"ה נפרד זמ"ז משא"כ דמשקה טופח ל"ה חיבור הוי נפרדים ע"ש:

מג"א סק"ח ד"ה משום שגדל והולך וכו' ע' תוס' ב"ק (ס"ח) דמה שגדל בטל ברוב וכו'. ע' שטמ"ק מנחות (ס"ט ב') בשם תו"ח מבואר כן דלמה שגדל ברוב ל"ש דשיל"מ ל"ב ובטל בזה אע"ג דהוי דשיל"מ ע"ש:

מג"א סקל"א ד"ה דהמלח בטל בס' וכו' ש"ה דהוי זוז"ג דמסתמא נמלח מע"ש ואע"ג דדשיל"מ ל"ב וכו'. כונת המג"א למ"ש הב"י יו"ד רס"י רט"ז דבדשיל"מ ל"ב גם זוז"ג ע"ש ומשו"ה גם אחרי שכ' דהוי זוז"ג מ"מ הקשה דהוי דשיל"מ וגם הוי הכא מב"מ עפמ"ש תוס' ביצה (ל"ט רע"א) ד"ה משום ע"ש אבל מ"מ בגוף סברת הב"י יו"ד הנ"ל שכ' דבדשיל"מ גם זוז"ג ל"ב יש לדון הרבה עפמ"ש הר"ן פ"ג דע"ז דזוז"ג דמותר הוי מטעם ביטול ואע"ג דכל ביטול הוי ברוב מ"מ בגורם דהוי רק גורם והוי רק מדרבנן משרה נתבטל גם חד בחד ע"ש וא"כ הרי כתבו התוס' מנחות (ס"ז א') ד"ה ותרומתו דהיכי דקיל ובטל חד בחד אז נתבטל גם דבר שבמנין ע"ש. וא"כ הכא בזוז"ג דנתבטל גם חד בחד א"כ י"ל דגם דשיל"מ בטל וכמו דבר שבמנין אבל יש לחלק בין דבר שבמנין דהוי רק מדרבנן משו"ה בטל חד בחד בכה"ג ובין דשיל"מ דהוי מה"ת ע' יו"ד סי' ק"ב ואחרונים שם מזה: מג"א סקל"ב ד"ה אשור ליתן וכו' ואם עירה אז הקליפה אסורה דנתבשלה בשבת וכו'. ע' תו"ש ומחצה"ש פלפלו בזה וע' תוס' פסחים (ל"ז ב') ד"ה ותנא כתבו שם בתי' ר"י דקפסיק ותנא אע"ג דלית בי' אלא שיעור מצומצם וכו' דבין עילאה גבר או ת"ג א"א שלא יתבשל מעט וחסר לי' שיעורי' עכ"ל ומבואר כן:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה