אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן שו

סימן שה

סעיף א. ממצא חפציך וכו'. ע' באה"ט לקמן סי' תקכ"ה כ' בשם תשו' מהר"מ לובלין סי' ע"ב דמי שנתן לחבירו תק"כ ביו"ט לפחות לו מחובו מחויב לקיים דבריו ע"ש:

טו"ז סק"ב ד"ה דהא וכו' וצ"ע שלא נהגו כן ונ"ל דזה המקדיש ס"ת הקדישה כבר בחול וכו'. ע' בר"ש דמאי פ"ד מ"ה חקר בכה"ג בהא דאסור להפריש תו"מ בשבת די"ל דזה רק אם לא קרא עליו שם מע"ש אבל אם כבר קרא עליו שם מע"ש מותר להפרישה מע"ש והעלה כן ע"ש ובתשו' אחת פלפלתי בזה עפ"ד הרע"ב דמאי פ"ז מ"ד ד"ה דמאי ובתוס' חגיגה (ח' א') ואכ"מ בזה:

סעיף ה. ש"ע. אסור להשכיר חזנים להתפלל בשבת ויש מי שמתיר וכו'. נ"ל ראי' להמתיר מירושלמי סוכה (פ"ה ה"א) דלמא ר"ל ויהודא ב"נ וכו' ע"ש ותבין וע' ק"ע שם:

מג"א סקי"א ד"ה ולפסוק וכו'. נ"ל כוונתו דהקדישות דידן וכו' ויש לכל ישראל חלק בהן א"כ לא יצא מרשותו דיש גם להמקדיש חלק בו וכו'. ע' שבועות (ט"ו ב') ונבניי' מאתמול ויקדשי' האידנא וכו' ראי' לזה ע"ש אבל בפסקי תוספות עירוכין סי' כ"א מבואר להיפוך מהמג"א ע"ש וע' נמוק"י נדרים רפ"ט דאם אמר ביתך שאני נכנס ונעשה ביהכנ"ס מותר לכנוס בו דהרי אם מכרו פשי' דמותר וא"כ מ"ל מכרו לשמים ומ"ל מכרו להדיוט ע"ש ומוכח להיפוך מהמג"א ואולי י"ל דגם במכרו להדיוט אבל יש להמוכר חלק בו מותר המודר לכנוס בו דלא מקרי ביתך ביחוד וי"ל ודו"ק וע' רש"י ב"ק (קי"ג ב') ואס"ז שם מחולקים כה"ג אם מוסר לרבים אי הוי זאת ש"ר דהרי יש גם למוסר חלק בו ע"ש והוא כעין מחלוקת הב"י והטו"ז והמג"א כאן וע' ירושלמי פסחים (פ"ח ה"ג) וירושלמי ביצה (פ"ה ה"ג) דאע"ג דאסור להקדיש בשבת זה רק קדשי בה"ב אבל קדשי מזבח שרי ע"ש אבל בש"ס דילן פסחים (ס"ו ב') מבואר דגם קדשי מזבח אסור ע"ש וי"ל דפליגי בזה דבקדשי מזבח די"ל עליו שם בעלים וכמ"ש תוס' ב"ק (ע"ח) ומכ"ש בקדק"ל דיש להבעלים הבשר משו"ה מותר להקדיש ואפי' בקד"ק מ"מ כיון דנקרא על שם המקדיש הוי כיש לבעלים חלק בו אבל בקדשי בה"ב דא"ל לבעלים כלום אסור להקדיש

אבל בש"ס דילן ס"ל דגם ביש לו חלק בו אסור להקדיש וכהב"י וז"ב וע"ע עירוכין (ב' א') ותוס' פליגי ר"י ות"ק בשותפין אי יכול א' לסמוך בשביל חבירו ור"י ס"ל שם דכיון דיש לו חלק בו הוי כאלו כולו שלו ע"ש והוא כעין סברת המג"א כאן:

מג"א סקט"ו ד"ה לפסוק וכו' ובזמן מצותן וכו' שהרי צריך להחזירן וכו'. ע' הפלאה קידושין (י' ב') הוכיח מדברי מג"א כאן דס"ל דמתנה עמ"ל מותר ליתן בשבת ע"ש אבל בשו"ת מהר"מ שיק חיו"ד סי' רצ"ז חולק עליו דאסור מעמ"ל בשבת וכונת המג"א אינו כן ע"ש. והנה בהפלאה שם הוכיח דבנתן מתנה לאחר א"י אפי' תוכ"ד לחזור בו ע"ש ובאמת שכן העלה הטו"ז אה"ע סי' ל"ח והוכיח כן מב"מ י' ע"ש אבל בקצה"ח הקשה ע"ז וכ' דמשם אינה ראי' דהרי הגביה לצורך חבירו אבל היכי דנותן משלו לחבירו תוכ"ד יוכל לחזור בו ע"ש וע' אב"מ סי' כ"ח ס"ק בזה ובמק"א הבאתי בזה מהש"ס ביצה (כ' רע"א) הרי עלי תודה ואצא בה ידי חגיגה וכו' נדור ואינו יוצא וכו' וברש"י שם דכיון דאמר הרי עלי נתחייב דאמל"ג כמסלה"ד וכי הדר אמר ע"מ לאו מלתא היא ע"ש והרי גם במסירה להדיוט כיון דאמר בתוכ"ד ע"מ מהני חזרה לשי' הקצה"ח הנ"ל ובע"כ דלהדיוט ל"מ חזרה אפי' בתוכ"ד וכהטו"ז והפלאה הנ"ל אבל י"ל דזה יהי' תלוי בפלוגתא דרשב"א ור"ן נדרים אי אמרי' אמל"ג עדיפא ממסירה להדיוט דאמרי' דהי' עם מעכשיו ע"ש וה"נ נימא בזה דאע"ג דבלהדיוט יוכל לחזור מ"מ לגבוה א"י לחזור אפי' תוכ"ד ובלא"ה צ"ל לשי' הרא"ש שהובא בחו"מ סי' כ"ט דתנאי ל"ה חזרה בעדים ואפי' בכת"י יוצא ממק"א נאמנים לומר דהי' תנאי ע"ש א"כ הכא אמאי לא יוכל לומר ע"מ שאצא וכו' ובע"כ כן וי"ל עוד בזה ואכ"מ:

מג"א שם. ופשוט דלצורך מצוה שרי וכו'. נ"ל ראי' לזה מתוס' סוכה (מ"ג ב') ד"ה והביאו וכו' ע"ש:

סעיף יב. ש"ע. מותר להכריז בשבת וכו'. ע' מג"א סי' תקכ"ה סק"א דהיכי דאפשר בצנעה אסור להכריז ע"ש:

מחצה"ש ס"ק כ"ט ד"ה חוץ וכו' והקשה בספר ת"ש ניהו דשבת חמיר כע"ז וכו' אבל ג"פ דאפי' למ"ד מה"ת א"ב סקילה וכרת וכו' ולענ"ד ס"ל למג"א דאיסור שבת וכו' ואפי' דבר שא"ב כרת וסקילה מ"מ שקול כע"ז וכו'. ע' סוכה (ט"ז ב') וש"ס עירובין (פ"ו ב') פליגי ר"י ור"י בזה אי איסור דרבנן דשבת חמיר משאר איסורין באיסור עשה ע"ש וא"כ פליגי בסברת המג"א ות"ש וע' יבמות (ו' רע"א) וכ"ת שאני לאווי דשבת דחמירי וברש"י שם וי"ל דפליגי בסברא זו המתרץ והמקשן ע"ש ותבין ובגוף קו' הת"ש על המג"א י"ל דהמג"א קאי על הא דאמר דאנסוהו לעבור על ע"ז פ"א וע' מג"א בפנים בזה וא"כ הרי נודע מדברי הר"ן פ"ק דע"ז גבי נסיוני דהרבה לאווין חמיר כמו פעם א' דאיסור סקילה ע"ש וה"נ בתחומין אע"ג דהוי רק איסור לאו בעלמא מ"מ הרי עובר על כל פסיעה ופסיעה דחוץ לתחום ובע"ז הרי מיירי דעבר רק פ"א וע"ע ר"ן פ' יוה"כ כ' ג"כ כן דלעבור הרבה לאווין חמיר מאיסור סקילה פ"א וע' בר"ן פ"ג דשבת דנזקי רבים הוי כסכ"נ דיחיד ע"ש אבל בגוף המחלוקת שבין התוס' פ"ק דשבת דס"ל דהיכי דלא פשע אמרי' לחבירו חטא כדי שיזכה חבירך ובתשו' הרשב"א בב"י כאן מבואר דגם בלא פשע ל"א חטא נ"ל ראי' לתשו' הרשב"א הנ"ל מש"ס נזיר (נ"ט ב') מת א' מהם אר"י יבקש א' מן השוק שידור כנגדו בנזיר וכו' א"ל ב"ז ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר וכו' אבל הודו חכמים לב"ז ע"ש וקצת תימה הלשון דמשנה דמה שייך כאן לשון הודו חכמים דהרי ר"י וב"ז לא פליגי לענין דינא ואם ימצא מי שידור כנגדו בנזיר גם ב"ז מודה דטוב יותר ומשו"ה כתבו תוס' שם דהפי' מה דנ"מ לענין דינא בהא דמותר להביא קרבנותיו לחצאין אבל במשנה אינו מבואר כן להנ"ל י"ל דתוס' מנחות (פ"א) הקשו דהאיך נוכל לומר שיבקש שידור נגדו בנזיר והרי שם אמרי' בש"ס התורה אמרה טוב שלא תדור וכו' ותי' דלתקוני גברא שאני ע"ש ובאמת כי בכאן יקשה יותר דלכמה תנאי גם נזיר טהור אקרי חוטא ע' ש"ס בכמ"ד והיאך יאמר לאחר שידור בנזיר ובע"כ כתי' התוס' לתקוני גברא והוי חטא כדי שיזכה חבירך ובע"כ דיסבור ר"י כתוס' שבת הנ"ל דבלא פשע אמרי' חטא כדי שיזכה חבירך אבל ב"ז יסבור בע"כ כתשו' הרשב"א דא"א לאדם חטא כדי שיזכה חבירך אפי' בלא פשע וכתשו' הרשב"א ומשו"ה אמר ב"ז ומי שומע לו שידור כנגדו בנזיר ופליגי בזה ושפיר קאמר במשנה אבל הודו חכמים לב"ז דנ"מ גדולה לדין הנ"ל וא"ש וז"נ: מג"א ס"ק כ"ט ד"ה חוץ וכו' דמחלל שבת כעובד ע"ז וכו'. ע' סוטה (ל"ב ב') התם ניכסוף וניזיל כי היכי דנכפר לי' וכו' וברש"י שם ומוכח דמ"מ ע"ז חמיר משבת ע"ש ותבין וע"ע ב"י יו"ד סי' רס"ח דאפי' מחלל שבת לתיאבון הוי כע"ז דבזה אין חילוק בין להכעיס או לתיאבון ודלא כרמב"ם ע"ש:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה