חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן רמ
מג"א סק"א. צריך לקיים העונה אף בימי העיבור ויניקה וכו'. ע' מהרש"א כתובות (ס"ב א') ופנ"י שם שמחולקים בזה ע"ש:
מג"א ס"ק י"ב ד"ה גרושת הלב. שבדעתו לגרשה אע"פ שהוא אוהבה כגון מאותן שכופין להוציאה. כ"ה גם דעת הב"ש סי' קי"ט סק"א דגם בכה"ג שאינו שונאה רק שמחויב לגרשה אסור לו לבא עלי' אבל בתוס' נדה (ל"ט רע"א) ד"ה ל"צ מצאתי דבכה"ג מותר לו לבא עלי' לשמש עמה ע"ש ואולי מחולקים בזה תי' א' ותי' ב' בתוס' שם ע"ש ותבין וכן מצאתי בתוס' נדה (י"ב ב') ד"ה כיון וכו' ג"כ דלא כהב"ש ומג"א האלו ע"ש וע"ע תוס' יבמות (נ"ב סוע"א) ד"ה לכשאכנסנה תי' שם דמיירי שכתב הזמן שאחר הנשואין ע"ש וק' דא"כ היכי שרי לכנסה ולשמש עמה כיון דכבר קודם הנשואין נכתב הגט ולהנ"ל י"ל דמיירי באותן שמגרשה מצד הדין ואינו שונאה דמותר לבעול אותה לדעת התוס' הנ"ל וע"ע תוס' קידושין (ה' א') ד"ה מה וכו' הקשו דאמאי לא נימא דמקשינן הוי' ליציאה לענין ביאה ג"כ דיוכל לגרשה ע"י ביאה ותי' דרגילות לגרשה ע"י שמצא בה ע"ד ואז מוכרח לפרוש ממנה ע"ש ולא תי' בפשוט דהרי אסור לבא עלי' כשרוצה לגרשה וכנ"ל דהוי בני גרושת הלב והרי זה הוי מה"ת וברותי מכם וגו' ובע"כ דהקושיא היא היכי דאין שונאה רק מוכרח לגרשה וע"ז הקשו דנקיש הוי' ליציאה ומשו"ה תי' דהרי מ"מ לא נוכל להקיש דפשטא דקרא ויצאה היא ע"י שמצא ע"ד וכו' וא"כ מוכח ג"כ דמותר וי"ל וע' רשב"ם פסחים (קי"ב סוע"ב) ומהרש"א שם דאפי' אם כבר גירשה אם נשאה הוי בני גרושת הלב ע"ש. וע' תוס' נדה (י"ז רע"א) דאסור לשמש מטתו ערום ע"ש:
סעיף יב. אסור לשמש מטתו בשני רעבון אלא לחשוכי בנים וכו'. ואם אינו חשוכי בנים רק חסר לו בן או בת לפו"ר אי מותר לשמש מטתו בשני רעבון מחולקים בזה הגבו"א והש"ש תענית י"א ע"ש:
הג"ה שם. וה"ה שאר צרות שהם כרעבון. ע' מהרש"א ח"א עירובין (ס"ג ב') חידש מעצמו כן ע"ש ולא הביא שכן מבואר בירושלמי תענית וברמ"א כאן: