חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן רטז
באה"ט סק"א. ע' הלק"ט וכי דבר שאסור באכילה ולא בהנאה מותר להריח בו אפי' לכתחלה וכו'. נראה דזה רק אם הוא ראוי ועומד לאכילה אבל אם הוא אינו ראוי לאכילה רק להנאה א"כ בזה הוי ההנאה אכילה וכמ"ש כה"ג תוס' פסחים (כ"ב א') ד"ה חולין לענין גה"נ ע"ש וא"כ אסור גם להריח בו וע"ע תוס' סוכה (ל"ה ב') ג"כ סברא כזה ובמק"א הארכתי מכמ"ק בזה: מג"א סוס"ק כ"ב. ולכן יש ליזהר אספק ברכות ולא לברך עליו וכן פת חם. נ"ל להוסיף בזה דהרי לכאורה לפי המבואר בש"ס שבת (ס"ב רע"ב) דלמאי דאמרינן ריחא לאו מלתא הוא ל"ה אפי' ח"ש ג"כ וע' רש"י שם וא"כ אע"ג דגם על ח"ש צריך לברך ברכה ראשונה אבל במאי דל"ה אפי' כ"ש היכי מברכינן עליו אבל הרי כתבו תוס' ע"ז (י"ג א') דבדבר שעומד לריחא אמרי' בזה לכ"ע ריחא מלתא היא ע"ש וא"כ משו"ה בדבר שעיקרו להריח מברכין עליו דריחא מלתא היא ול"ג מח"ש דמברך עליו אבל בפת חם וכדומה דאין עומד לריחא וא"כ בזה ריחא לאו מלתא ול"ה אפי' כ"ש ומשו"ה אסור לברך עליו וכנ"ל וז"ב: