אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן קכח

סימן קכד

סעיף א. אין נש"כ וכו'. ע' חי' רש"ש שביעית פ"ד מחזק המנהג שיש בין ההמון שאומרים להכהנים אחר שיורדים מהדוכן יישר כוחכם ע"ש: סעיף ב. ש"ע. כל כהן וכו' הר"ז כעובר בג' עשה. ע' ב"י והובא בהגהות לבו"ש דמשו"ה כ' הרמב"ם כעובר והרי הוא עובר ממש דכיון דליכא בקרא בלשון ציווי אלא כה תברכו לחוד משו"ה לא הוי עובר אלא מ"ע אחת דכה תברכו ע"ש וע' יומא (כ"ד ב') ותוי"ש שם שכתבו דמשו"ה זר שהדליק הנרות א"ח מיתה דהמאמר ל"ה בלשון ציווי אלא כתיב ובהעלות אהרן את הנרות וגו' ע"ש והוא כה"ג וע"ע תוס' יבמות (ק"ד ב') ד"ה דאמר וכו' ותלוי שם בב' תירוצים וכתבו שם דצ"ע בעלמא אי אמרי' כה"ג ע"ש וע"ע ש"ס זבחים (נ"ב סוע"א) דמדכתיב על שפך הדשן ישרף וגו' מוכח דל"ה עיכובא וברש"י שם דמדשינה הקרא דמקודם כתיב והזה

ונתן והו"ל לכתוב ושרף וכתיב ישרף מוכח מזה דל"ה עיכובא ע"ש וע"ע תוס' יומא (מ"ח ב') השייך שם לע"ב כתבו שם למסקנא דילפינן דקטרת צריך קידוש כלי דכתיב כף אחת ואע"ג דלא כתיב בלשון ציווי ובזה פליגי שם הס"ד והמסקנא וצ"ע:

מג"א ס"ק י"ג ואם אחד מהן קטן אינו קורא כהנים וכו'. ע' פר"ח חולק דגם בא' גדול וא' קטן קורא כהנים ע"ש ונ"ל ראי' להפר"ח מברכות (ג' ב') ר"א אמר משמרה ופלגא משמורות קרי לי' ע"ש והוא כדברי הפר"ח: סעיף יט. ש"ע אין ש"ץ רשאי לענות אמן אחר ברכה של כהנים. ע' חי' הרש"ש מגילה (כ"ד ב') דבש"ץ קבוע ל"ה חששא בזה ומותר לענות אמן ע"ש: סעיף כג. ש"ע. בשעה שהכהנים מברכים העם וכו' אלא כמו שעומד בתפלה וכו'. ע' תו"ח כריתות (י"ג ב') ד"ה ונכנס וכו' כתבו שם דמסתמא נ"כ א"צ כוונה יותר מתפלה וכו' ע"ש מוכח דעכ"פ כתפלה צריך כוונה: ט"ז ס"ק כ' בהא דהכהנים עומדים לפני הארון והישראלים לפנים על מקומם וא"כ הוי אחורי הכהנים משום דכיון דאה"ק מחובר לכותל הוי כאלו הכהנים עומדים סמוך ממש להכותל ע"ש ונ"ל דאפי' אינו מחובר ממש להכותל רק כיון דמקומו קבוע שם הוי ככותל וראי' מתוס' מנחות (צ"ו ב') ד"ה כ"ע כתבו דשלחן הוי עשוי לנחת אע"ג דמטלטלין אותו בסילוק מסעות מ"מ מקומו קובעו ע"ש וה"נ באה"ק י"ל כן:

סעיף לה. ש"ע. כהן שהרג את הנפש אפי' בשוגג לא ישא כפיו אפי' עשה תשובה וכו'. ע' ש"ס ב"מ (ס"א סוע"ב) דהוקשו מלוי ברבית לש"ד ע"ש א"כ לכאורה במלוה ברבית ולא עשה תשובה פסול לדוכן אבל לפמ"ש תוס' יבמות (ז' א') ד"ה שנאמר דדוקא בהרגו בידיו לא ישא כפיו ע"ש א"כ הכא ל"ש זה אבל הרי לא הובא דיעה זו של תוס' יבמות דדוקא בהרגו בידיו בש"ע וצ"ע. והנה במה דפליגי הש"ע ורמ"א אי מהני תשובה בהרג הנפש והרמ"א כתב דמהני תשובה וכ' דלא גרע ממומר דמהני תשובה צ"ע לכאורה מש"ס סנהדרין (ז' רע"א) שנא' וירא אהרן ויבן מזבח לפניו מה ראה וכו' ראה חור שזבוח לפניו אמר אי לא שמענא להו השתא עבדי בי כדעבדי בחור ויתקיים בהו אם יהרג במקדש ד' כהן ונביא ולא הוי להו תקנתא לעולם מוטב דליעבדי לעגל אפשר הוי להו תקנתא בתשובה ע"ש ומבואר מדברי הש"ס כהמחבר דלש"ד ל"מ תשובה ולע"א מהני תשובה וצ"ע וע' ירושלמי תרומות פ"ח ה"ג דהחשוד על העריות חשוד גם על ש"ד שנא' כי נאפו ודם בידיהם ע"ש וצ"ע לענין נ"כ בנ"ד:

מג"א ס"ק נ"ד דאפי' לא מל עצמו במזיד כשר וכו'. ע' תוס' זבחים (כ"ב ב') ד"ה ערל כתבו שם דאע"ג דלא מל עצמו במזיד ולא מת אחיו מחמת מילה מ"מ כיון דאינו עושה מחמת מרד רק משום דמתירא מקרי מ"מ לבו לשמים והיא שי' ר"ת שם ע"ש וזה ראי' להמג"א:

סעיף מב. ש"ע. החלל אינו נושא כפיו. ע' הגהות מנ"פ כאן חקר בחלל היינו בן גרושה אם בא לגרש את אשתו אם יכול לכתוב בהגט פב"פ הכהן ע"ש ונ"ל להביא ראי' מיבמות (ע"ד רע"ב) חללה לאו זרעו דאהרן הוא ע"ש וע' רש"י יבמות (פ"ד ב') ד"ה מאי כשרה כ' דהא דאי' בפסחים מ"ט דכהן כ"ז שיכול לישא בת כה לא ישא בת ישראל גם חלל בכלל זה דאסור לישא בת ישראל אם ימצא בת כהן וצ"ע:

סעיף מא. הג"ה. וי"א דמי שיש לו בת שהמירה או זינתה אין מחויבים עוד לקדשו כי אבי' היא מחללת וכו'. ע' תה"ד סי' רס"ד שהובא בבה"ב יו"ד סי' ש"ה וברמ"א יו"ד שם סעי' י"ח מבואר דפנוי' בת כהן שזינתה בנדתה אע"ג דהיא איסור כרת מ"מ אינה מתחללת ע"ש וא"כ מכ"ש דאבי' אינו נתחלל בכה"ג אבל בתוי"ש יבמות נ"ט מבואר דיש חלל מנדה אע"ג דל"ה איסור כהונה ע"ש אבל ברשב"א יבמות שם מבואר להיפוך מהתוי"ש שם ע"ש ותבין ובגוף ד' התה"ד יש להתיישב ואכ"מ:

מג"א ס"ק ס"ב מ"ש ע"ד המרדכי וכו' וע' שו"ת שמן רוקח ח"ג סי' י"ז חולק ע"ד המג"א בפי' דברי המרדכי והעלה דבהמירה לבד אסור לכבדו רק אם רואין שהכהן הוא ירא מהקב"ה וגם רוח הבריות נוחה הימנו אז רשאין לכבדו אבל בלא"ה אסורין לכבדו ע"ש:

מג"א ס"ק ע"ה כ' דהרי מצינו בגמ' דרבא הי' לו עבד כהן וכו'. ע' שבת (ס"א א') דר' יוחנן משמש בתלמידו רב שמן בר אבא ע"ש ורשב"א הי' כהן כמבואר בכתובות (ב' ב') זיל אטפל בקרובותיך וכו' וברש"י שם ע"ש: ט"ז ס"ק ל"ט הביא בשם הלבוש לתרץ דוקדשתו הפי' אתה מצווה להקדישו אבל הכהן בעצמו אינו מצווה שיחזיק עצמו בקדושה וכ' הטו"ז ע"ז ואין זה נכון כלל דאדרבא קיי"ל וקדשתו בע"כ וכו'. ע' ב"י לקמן סי' קל"ה גבי אי עובר הכהן כשנתן רשות לישראל לקרא ראשון והוא בביהכ"נ כ' ג"כ כהלבוש ע"ש ועמ"ש בזה בסי' ר"א ובסי' קל"ה אבל השגת הטו"ז על הלבוש דאדרבא מצווין להקדישו בע"כ אינו מובן דאע"ג דוקדשתו בע"כ היינו רק לענין שמצווים להקדישו אבל מ"מ י"ל דאין החיוב רק על הישראל ולא על הכהן גופי' וכמ"ש הלבוש וצ"ל בכוונת הטו"ז דמ"מ יקשה היאך שימש ר"ת בתלמיד כהן והרי אדרבא הרי הי' ר"ת מצווה לכופו ולהקדישו לכך וא"כ היאך השתמש בו וא"כ עדיין אין הקו' מר"ת מיושב וא"כ אי אין כאן ישראל שיכוף את הכהן י"ל באמת כדברי הלבוש וכמ"ש הב"י לקמן סי' קל"ה ואין כאן השגה על גוף הדין ודו"ק:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה