חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן צ
סעיף ט. ישתדל אדם להתפלל בביהכ"נ עם הציבור וכו'. ע' ש"ס תענית (ח' א') מבואר דתפלת ציבור נשמעת אפי' אם אינו מכוון אבל תפלת יחיד צריך לכוין ובלא"ה אינה נשמעת ע"ש:
באה"ט סקי"א במחלוקת הרדב"ז והח"ץ במי שהי' חבוש בבית האסורין וכו'. ואם נתנו לו רשות על זמן קבוע כגון על שעה אחת בשבוע ויש לו הברירה לחלק אותו שעה להרבה חלקים ע"כ יש לספק איזה עדיף אי יתפלל כל השעה עם הציבור לכל הזמן שהי' לו או יחלק הזמן להרבה חלקים וישמע בכ"פ קדושה וברכו והספק יהי' אם עדיף יותר לעשות בפעם אחת מצוה מן המובחר או יותר טוב שיחלק הזמן להרבה חלקים ויעשה בכ"פ רק העיקר ולא בפ"א מצוה מן המובחר. ונ"ל לפשוט ד"ז מהב"י או"ח סי' תר"ע שמתרץ הקו' למה עשאו ח' ימים חנוכה הרי הי' שמן על יום א' ותי' הב"י דכיון דל"ה רק על יום א' חלקו השמן על כל השמונה ימים וממילא נעשה הנס בכל שמונה ימים ע"ש והרי הם לא סמכו על הנס וא"כ לא יהי' בכל יום להדליק יום שלם ובע"כ דהא עדיף מלהדליק יום א' שלם והשאר הימים לא ידליקו כלל וה"נ בנ"ד מוטב לחלק השעה וכנ"ל. וע' חגיגה (ח' א') בהא דקיי"ל דדבר שבחובה אין באה אלא מן החולין ומ"מ מותר לטפל לה ממעשר ופליגי שם חזקי' ור"י דר"י ס"ל דטופל לה בהמה של מעשר דעדיף טפי דאכילה הראשונה יהי' רק מהחולין ואח"כ יהיו כל האכילות ממעשר ולי"ל בה וחזקי' ס"ל דטפי עדיף לטפל מעות למעות כדי שיהי' כל אכילותיו מעורב עם החולין ע"ש ופליגי בסברא הנ"ל: סעיף ט. וכן אם נאנס וכו' והוא מתפלל ביחיד אעפ"כ יתפלל בביהכ"נ וכו'. עי' ירושלמי ברכות פ"ה ה"א מבואר שם להיפוך דביחיד יתפלל בביתו ולא בביהכ"נ וע' הגהות גה"ש שם בזה ומצאתי בס' ידות נדרים להל' נדרים סי' רכ"ח ס"ק כ"ט העיר בזה ותי' שם דרק בימיהם שהיו הביהכ"נ בשדות משא"כ לדידן הדין כמ"ש בש"ע ע"ש:
סעיף יב. מצוה לרוץ כשהולך לביהכ"נ וכו'. ע' פרה פ"ג מ"ז מוכח דלדבר מצוה נכון יותר לילך מליסע בעגלה או לרכוב משום חיבוב מצוה וע' תוי"ט שם ותבין:
באה"ט ס"ק י"ב כ' דאפשר משום מניעת הריוח מחויב קצת ע"פ הדין להתפלל עם הצבור וכו'. י"ל דתלוי בפלוגתא דר"י ור"מ במ"ק (י"ד א') אי להרויח הוי ג"כ פסידא ע"ש והתם פסקינן דהוי פסידא וע' חו"מ סי' רל"א סעי' ט"ו דלא עשו תקנה רק אם יפסיד מהקרן ולא אם רק לא ירויח דבזה לא חששו ע"ש ויש לדחות:
סעיף יט. יקבע מקום לתפלתו וכו'. ע' תר"י ברכות ה' דאם קובע מקום לתפלתו ניכר שהוא עניו ע"ש:
מג"א ס"ק ל"ו בשם הב"י דמטה מקרי קביע ואינו חוצץ והב"ח חולק דל"ה קבוע וכו' ע' או"ח סי' תרכ"ט טו"ז סק"ג נחלק בזה עם הר"ן ע"ש: