חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן נג
ש"ע סעיף ד'. ש"ץ צריך שיהי' הגון ואיזהו הגון וכו'. ע' תוס' ב"ק (פ"ב ב') ד"ה דאם עבר על מה דאמרו חז"ל בארור לא מקרי עבריין בשביל זה ע"ש ופשי' דלמנותו לכתחלה אסור אבל לסלקו בשביל זה צ"ע. ואם גזל מחבירו פשי' דכ"ז דהגזילה תח"י הוי רשע ואסור להיות ש"ץ וצריך להחזיר הגזילה לבעליו וגם יעשה תשובה וע' הגהות רב"פ לחו"מ סי' ל"ד העלה דהא דצריך לעשות גם תשובה ול"מ במה שהחזיר הגזילה זה רק אם הגזילה כבר אינו בעין ואין מחזיר רק שויו אבל אם החזיר גוף הגזילה אז מהני אפי' בלא תשובה ע"ש ויש ראי' לדבריו מהש"ס חגיגה (ט' א') במשנה שם וא"ת בגנב וגזל יכול הוא להחזיר הגזילה ויתקן וכו' ע"ש ומוכח כן:
מג"א סק"ח ומזה הלשון משמע אפי' עבר עבירה פ"א במזיד ושב שרי וכו'. ע' תוס' יבמות (כ"ב ב') ד"ה כשעשה וכו' מבואר דאם עשה עבירה דבר שחייב עליו נידוי אע"ג דעשה תשובה מ"מ ל"מ לפטרו מהנידוי ע"ש וא"כ לענין ש"ץ י"ל דפסול כ"ז שלא נתנדה אבל בס' מ"ח מהפר"ח על הרמב"ם פ"ו מת"ת כ' דאין זה מוסכם ע"ש ומצאתי בשו"ת מהר"מ שיק יו"ד סי' רי"ט דד"ז הוא מחלוקת בין הרמב"ם ורי"ף ע"ש:
מג"א שם בשם מ"צ דש"ץ שיצא הרבה פעמים טריפות מתח"י מסלקין אותו מש"ץ וכו' והטעם דצריך הרבה פעמים דבפ"א יכול לומר שוגג הייתי וע' ירושלמי סוטה סופ"ג מבעי"ל שם בהא דנמכר בגניבתו דהדין דרק בגניבה אחת נמכר אי גנב מהרבה שותפים בפ"א אי אזלי' בתר האנשים והוי הרבה גניבות או בתר הגניבה והוי רק פ"א ע"ש ובנ"ד אין נ"מ אם הי' הבהמה של הרבה שותפים דליהוי יצא טריפות הרבה פעמים דכיון דהטעם הוא משום דפ"א יכול לומר שוגג הייתי א"כ אין נ"מ אפי' הי' של הרבה שותפים וז"פ:
מג"א ס"ק י"א בשם רש"ל דאין כבוד צבור למנות סרים לש"ץ וכו'. ע' רש"י סנהדרין (ל"ו ב') דמשו"ה א"י להיות סרים מסנהדרין משום דאין רחמני ע"ש (וע' רש"י הוריות (ד' ב') תמה בזה ע"ש ותמי' דהרי מבואר כן בתוספתא בסנהדרין הנ"ל) וא"כ בלא"ה מי שאין רחמני אין ראוי להיות ש"ץ מי שאין מרחם על הבריות כדי שיהא מרחמין עליו מן השמים. ואע"ג דאמרי' התם דגם זקן היי כן מ"מ לענין ש"ץ לא פסול זקן דלא כל זקן שכח צער גידול בנים משא"כ סרים דל"ה לו מעולם צער גידול בנים והוי אינו רחמני וע' סנהדרין (צ"ג ב') דאם נסתרס ע"י אדם הוי מום קבוע א"כ הרי כתב המג"א סק"ח בשם הזוה"ק דבע"מ אסור להיות ש"ץ קבוע ע"ש ואולי רק במום נגלה משא"כ באין נגלה לי"ל בה:
סעיף טו. ש"ץ קבוע יורד לפני התיבה מעצמו ולא ימתין שיאמרו לו וכו'. ע' עירוכין (י"א א') והגהות מהריעב"ץ שם הוכיח מהש"ס דשם דגם ש"ץ קבוע צריך לאימלוכי מקודם ע"ש:
סעיף כה. בהג"ה וש"ץ שהוא שוחט ובודק לא יתפלל בבגדים הצואין ומסריחין וכו'. ל"ד ש"ץ שמתפלל לפני התיבה רק כל אדם בשעה שמתפלל לעצמו צריך להחליף בגדיו המסריחים בעת התפלה ע' אבן עזרא עה"ת (בראשית ל"ה ב') ע"ש:
שם בהג"ה אם ממלא מקומו בשאר דברים בנו קודם לכל אדם. אעתיק כאן מ"ש בענינים אלו בתשובה בעת שישבנו כסאות למשפט בעיר אחת בנידון חזקת הרבנות דשם והעובדא יבואר מתוך התשובה וז"ל שם בדבר חזקת הרבנות שם הנה הבכור הרב ר"ץ נ"י לו הי' מוכשר לזה הי' באמת מגיע לו החזקה מאביו הרב המנוח ז"ל אבל ידוע לכל כי אינו מוכשר לזה ובעצמו הודה לפנינו כי לא יכול לקבל עליו הרבנות והאחריות המונח בזה וע' ש"ע חו"מ סי' רע"ח סעי' ח' דבכור שסלק עצמו מחלק בכורתו מהני במחילה לבד ע"ש ומה שרצה להשתתף עם ב"א וליתן לו חלק בכורתו הרי מבואר באו"ח סי' קנ"ג סעי' י"ב בשם המרדכי דא"י ליתן או למכור זכותי לאחר וע' טו"ז שם דאם קנה הזכות יש לו רשות למכור או ליתן ע"ש ועמש"ש בזה לקמן שם אבל בנ"ד אין נ"מ מזה כי גם אביו ז"ל לא קנה הזכות הזה רק ירשהו וא"כ פשי' דיורש שלו לא יכול למכור זכותו לאחר או ליתן אפי' לב"א או להשתתף עמו וע' רמ"א חו"מ סוף סימן קמ"ט ואם כן לא נשאר לנו לדבר רק בין בן הרב הזקן ובנו נגד נכדו של הרב הזקן בן המניח ר"ב בנו של הרב הזקן ע"ה:
והנה בשנת תרפ"ט כאשר ראה הרב ר"ח כי מזה המחלוקת לא יוכל ליתן טרף לב"ב ע"כ עקר דירתו לפי שעה משם ונשאר העיר גלמוד בלי מו"צ ומורה כי גם המו"ץ שהי' שם הוכרח לנסוע לבקש תרופה על עיניו אשר לא נתרפא מזה עוד והי' מכשולות רבות בעיר בלי מי"ץ אפי' שאלה קטנה וע"כ התאספו ראשי הקהלה והסכימו לקבל עליהם מו"צ שיורה להם באו"ה ובד"מ כנצרך בכל ערי ישראל וכאשר גם אחרי ההחלטה הזאת נשאר הדבר כמקודם ולא עשו כלום וע"כ חתמו בע"ב קאנסום של פ"ט אנשי ושלחו אחרי הרב ר"ז בן הרב ר"ח ובא עם ב"ב לשם והנהיג כל עניני הוראה הן באו"ה והן בד"מ וברח"ש ובדורונית ובלימוד תורה ברבים ולדרוש בשבתא דרגלא כנהוג לכל מרא דאתרא. והנה הגם כי לא הי' רק פ"ט חתימות ול"ה רוב מנין עכ"ז כיון דהעיר עצמם נוכחו לדעת כי נצרך למו"ץ מחמת שלא הי' שום איש להורות להם אפי' שאלה פשוטה ובכל יום ויום יוכל להיות מכשולות רבות ח"ו ומשו"ה ל"צ בזה רוב מנין ובנין וכבר הביאו בזה מפיאה פ"ד ה"א אפי' צ"ט אמרו לחלק וא' אמר לבוז לזה שומעין שאמר כהלכה ע"ש דהרי ל"ה הענין נוגע למו"צ זה או לאחר רק למו"ץ יהי' מי שיהי' וא"כ זכה הרב ר"ז הנ"ל בכל חזקת הרבנות דמו"צ בעיר ההיא ואע"ג דבא אח"כ המו"ץ הישן לביתו וההחלטה מאנשי הקהלה הי' רק עד שיבא המו"צ לביתו לקבל מו"ץ מ"מ זה לא מקרי ביאה דכונתם בהחלטה עד שיבא לביתו ויוכל להורות הוראות ולא סתם ביאה ובכה"ג ל"ה ביאה דהרי גם אחר ביאתו ל"ה יכול להורות שום הוראה מחמת חוליו וגם לא ראה בעיניו ל"ע וביאה כזאת ל"ה בכונתם. וכה"ג כתבו תוס' כתובות (ט' ב') ד"ה כל שהקשו בהא דכל היוצא למלחמת בי"ד גט כריתות. כותב לאשתו והרי אורי' בא לביתו ונתבטל הגט ותי' דהכונה שיבא לבסוף המלחמה ולא יצטרך אח"כ לחזור להמלחמה משא"כ בנ"ד אע"ג שבא מ"מ הוצרך לחזור למלחמה לא מקרי ביאה ע"ש וע"ע טור אה"ע סי' קמ"א בשם תשו' הרא"ש בהתנה עם השליח אם תבא אשתו לעירו וכו' דאע"ג שבאתה מ"מ ל"ה ביאה כיון דמקודם שבאתה היא הוצרך הוא לילך משם ול"ה בעיר כשבאתה ול"ה בכלל כונתו בביאה שלה ע"ש והוא ג"כ כה"ג דה"נ אע"ג שבא לעיר אח"כ מ"מ כיון שלא עשה שום דבר הצריך הוראה ולא יכול לעשות מחמת חוליו ל"ה ביאה וממילא זכה הרב ר"ז בחזקת דיינות דעיר ההיא וע' שו"ת אמרי אש חיו"ד כ' דאע"ג דכל שכירות הרב הוא דשלבל"ע והוי רק ממנהג בעלמא מ"מ אם הביאו להם רב ממק"א הוי לכ"ע שכירות גמור והוי ק"ג ואסור להשתתף עמו אחר ע"ש וע' דע"ת למו"ר הגאון סי' א' סקפ"ו הביאו והסכים לזה ע"ש (ובאמת כי ל"ד בעניני הקהלה ובהסכמת הדין כן דה"ה בכל תנאי שבין אדם לחבירו אין דנין על הלשון רק על הכונה וכמ"ש הש"ע חו"מ סוס"י ס"א בשם מהר"מ ע"ש ובזה תמהתי על הנה"מ סי' רל"ב סק"ד שחולק
שם על הקצה"ח וכ' שם דזה ודאי אם קנה מחבירו פרה והתנה עמו אם תהי' טריפה בריאה אחזור עליך ותחזיר לי הדמים בודאי אם נמצא טריפה בדקין א"ח עליו ע"ש ותימה דמנ"ל הא דהרי בוודאי דכונתו היתה דאם תהי' טרפה לא נצרך לה ומ"ל אבר זה או אבר אחר ובאמת זה דעת הקצה"ח שם והבאתי מהב"י חו"מ סי' שי"א וקצה"ח בשם מהרי"ק וכתבתי די"ל דזה תלוי בפלוגתא דר"י ור"מ בהא דהתנה ע"מ שכתוב בתורה בדבר שבממון דלר"מ תנאו בטל ולר"י תנאו קיים דפלוגתתם בזה כפי שביאר הרשב"א שהובא בקצה"ח סי' רי"א ובהגהות ק"ר על המהרש"א כתובות פ' הא"נ דר"י ס"ל דהרי דבר שבממון יכול למחול על תנאי בדבר שבממון וא"כ מאי נ"מ אם היא נגד הד"ת ומש"ה מהני אבל ר"מ ס"ל דאע"ג דבלשון מחילה יכול למחול מ"מ כיון דהי' בלשון תנאי ל"מ נגד הד"ת דאנו דנין על הלשון ולא נ"מ בהענין רק על הלשון ולא על תוכן הענין ע"ש וא"כ כיון דקיי"ל כר"י קם דינא דהקצה"ח הנ"ל ודו"ק ואכ"מ יותר בזה):
והנה בשנת תר"צ בעוד שהי' עוד שני הקהלות דשם נפרדות זמ"ז עם שני ראשי הקהלות וכ"א הי' לו פנקסים עם הוצאות והכנסות לעצמה ורק עם הרב והשובי"ם היו משותפים התאספו ארבעה ראשים מקהלה אחת והחמישי הי' המו"ץ הישן וקבלו או את הבחור נכד הרב הזקן לרב והמינוי הזה הי' שלכ"ד כי לא הי' רוב בנין מראשי הקהלה רק ד' מהם והמו"ץ שהי' החמישי לא נחשב עפדתה"ק לדיעה בזה כי הוא לא נשלח מאת הקהלה לזה לחוות דעתו בזה רק הוא צריך לדון ולהורות ולא לחוות דעת מי יתמנה לאב"ד וגם הוא נוגע שרוצה שיתמנה מי שנוחה לו יותר וחוץ לזה כיון דכבר נתמנה הרב ר"ז בהיתר בשני הקהלות לרב ומו"ץ בעת שהיו קהלה אחת בענין אב"ד ושובי"ם וגם החזיק בזה בכל דבר השייך לרב אסור להשתתף עמו אחר וכבר כ' מו"ר הגאון בשו"ת שבסו"ס דע"ת סי' ח' דאפי' בנתמנה מעצמו לא נוכל שוב להעבירו ואפי' החזיק באיסור והביא מתשו' רמ"א שכ' ראי' לזה מב"ב י"ב ע"ש ומכ"ש בנ"ד שלא נתמנה מעצמו רק הביאו מעיר אחרת וגם הוא נכד הרב הזקן. וגם הבחור שנתמנה אז ל"ה ראוי להוראה והי' צריך ליסע למקום רב ללמוד הוראה וגם כבר כתבתי דהבחירה גופא מהקולטוס ל"ה ע"פ דינא ובפרט היכי שהוא באיסור וכבר הבאתי משו"ת א"א דהיכי דהביאו את הרב ממק"א אסור אפי' להשתתף עמו אחר ע"ש:
ואחרי כל הדברים האלה נשים עין על כל הטענות מה שטענו הצד של הרב הנ"ל ועיקר טענותיהם הוא במה שירצו להחזיק חזקת הרבנות ביד הרב הנ"ל והרב ר"ז הוא זר ועשה שלכ"ד במה שנעשה רב שמה וע"כ אין חזקתו כלום ומקודם נאמר דאפי' אם יהא כדבריהם דהחזיק שלכ"ד וכל חזקת הרבנות שייך רק להרב י"מ מ"מ כיון דהרב ר"ז נתקבל למו"צ שם קודם בחירת הרב י"מ ואפי' אם יהי' איש נכרי ואינו נכד הרב הזקן כמו הרב י"מ מ"מ כיון שכבר נתקבל אין לנו כח להורידו וכ"כ בתשו' אבנ"צ חיו"ד סי' ק' באמצע התשובה דכיון דכל עיקר דאסור לרב אחר לישב במקום הראשון הוא רק מכח המנהג שכ' הש"ך יו"ד סי' רמ"ו וא"כ המנהג הוא רק שלא לבא לדור לכתחלה אבל אם כבר בא שמה ע"י שיש לו צד אחד שהביאוהו לשם והם רוצים בו אע"ג דהדין עם מי שיש לו חזקה מאבותיו מ"מ לא שמענו ולא ראינו מנהג בזה לדחות אותו כיון שהצד שלו הביאוהו בעת שלא הי' עוד הרב הנ"ל שם עכתו"ד. וכן הבאתי לעיל משו"ת ד"ש למורי הגאון ז"ל סי' ח' דאפי' נתקבל באיסור מ"מ בדיעבד מהני דל"ג מנתמנה בעצמו שכ' בתשו' רמ"א דבדיעבד א"י להורידו כמו שמבואר (ב"ב י"ב) ע"ש וכן ראיתי באו"ח החדש ב"ש סי' נ"ג הביא מתשו' אבן יקרה סי' ב' וסי' ג' דכל עיקר חזקת הרבנות הוא סד"ד וא"כ כ"ז קודם שנתמנה איש אחר אבל אם כבר נתמנה אחר אין כח ביד היורש להורידו ע"ש וע' נדרים (ל"ב ב') אר"ז משום ר"י ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם שנא' והוא כהן לאל עליון כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם שנא' ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ וברוך אל עליון וגו' א"ל אברהם וכי מקדימין ברכת עבד וכו' מיד ניתנה לאברהם שנא' נאום ד' וגו' על דברתי מלכי צדיק על דיבורו של מלכי צדק והיינו דכתיב והוא כהן וגו' הוא כהן ואין זרעו כהן ע"ש ובתוס' שם הקשו דהרי אברהם נמי מזרעו של שם ותי' בתי' הא' דמכל בניו של שם קאמר ולבסוף ניתנה רק לאברהם. ועוי"ל לפי שאברהם ל"ה הבכור ול"ה לו הכהונה מה"ד דרק הבכור יורש עכ"ל. ולב' התירוצים יקשה וכי כך המדה דהרי חזקה הוא מדאורייתא כדכתיב ואת המלוכה נתן וגו' כי הוא הבכור וא"כ בשביל חטא כ"ד שהי' בשוגג האיך ניטלה מזרעו של שם וניתנה לאברהם ומכ"ש לתי' הב' דל"ש רק להבכור א"כ ל"ה ע"פ הדין לאברהם שום חלק בה וכי חשוד קוב"ה וכו'. להנ"ל הדבר נכון עפ"ד הר"ן כתובות פ' הכותב בהא דאמרי' דיהבינן לבע"ח משום דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצית לינשא והקשה הר"ן כיון דמהדין אשה ובע"ח שוין וא"כ איך משום עילה כ"ד דיותר משהאיש וכו' גוזלין את האשה ונותנין לבע"ח ותי' שם כיון דקיי"ל דבע"ח מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה א"כ על לכתחלה מהני טעם כ"ד דיותר משהאיש רוצה וכו' ואח"כ גובה הבע"ח מן הדין כיון שכבר הוא בידו ע"ש ומעתה אף אנו נאמר ע"פ סברתו בנ"ד דכיון דאם עבר אחר והחזיק מהני ועל לכתחלה מהני עילה כ"ד משום שהקדים וכו' וא"ש וז"נ:
היוצא מכל הנ"ל דאפי' הי' להרב ר' מ"י חזקה גמורה דהיינו שהי' בעת פטירת זקנו רב גמור ראוי להוראה מ"מ אם בא אחר שאינו יורש כלל והחזיק מה שעשה עשוי וא"י להורידו מחמת חזקה של הרב מ"י ובנ"ד שבעת פטירת זקנו הי' הרב מ"י בחור עדיין וגם הי' לו חסרון ידיעה והי' צריך לנסוע לרב ללמוד דיני הוראה ואו"ה ובפרט שאלת נשים שאין ראוי לבחור לפסוק אפי' יודע בהן וא"כ אפי' היו שני הקהלות מעולם עיר אחת מ"מ הרי לא עדיפא מכפרים הסמוכים לעיר שהם תחת הקהלה של העיר והרי העלה בשו"ת ד"ח יו"ד (סי' נ"א) והובא בדע"ת להלכה בסי' א' סקפ"ו דבשביל איזה טעם שיש להם לבני הכפרים אם נולד הטעם אחר כך דהיינו שנתרבו בני הכפרים וטריחא להו מלתא להמתין על השו"ב או לילך להרב שבעיר יכולין לפרד עצמם וליקח להם רב ושו"ב ע"ש ובנ"ד דנולד חדשות דנפטר הרב הזקן ונשאר בחור של"ה ראוי להוראה רק צריכים להמתין עד שיתלמד פשי' דאנשי ליפסק יכולין לומר אין אנו רוצין להמתין והיו יכולין לקבל להם הרב ר"ז הנ"ל ומכ"ש בנ"ד דבאמת הי' אז שני עירות לכ"ד וגם המתקבל הי' גם נכד הרב ז"ל וגם יבואר להלן בגוף חזקת הרב רמ"י דאין לו יסוד כלל וע' שו"ת מהרי"א חו"מ סי' רנ"ח והובא גם בדע"ת הנ"ל פסק דאע"ג דקהל שותפים הם זה רק למס משום שהמלך שיתף אותם ביחד אבל בשאר צרכי הקהל מה שותפות שייך בזה ולכן פסק דאנשי כפר אף שהיו תמיד באגודה אחת עם בני העיר יכולין לחלוק עצמם ולקבל להם רב אחר רק היכי דחתמו על קאנסום של בני העיר א"י ע"ש ומכ"ש בנ"ד של"ה צריכים לחלוק עצמם שהם מחולקים ועומדים בכ"ד רק ע"י מינוי רב ושו"ב וכיון דנפטר הרב והי' צריכים לרב אמר רשאי להם לחלוק עצמם מחמת טעם הנ"ל ול"ה צריכים להמתין על הבחור שילמוד וישא אשה וז"פ מאוד:
והנה הטוענים מצד הרב רמ"י טענו אע"ג דהי' בחור כשמת זקנו מ"מ משמרין לו המלוכה כמ"ש הרמב"ם לענין מלוכה אבל באמת כבר כתבו כל הפוסקים דרק לענין מלוכה כ' הרמב"ם ולא לענין רבנים ושובי"ם וכן העלה
מלעבור לפני התיבה אבל אם מתפללין בנוסח ספרד כדרך החסידים גם אחד יכול למחות בו ע"ש. והנה לשנות ממנהג המקום שכ' המג"א דאין לשנות בכמה מקרי מנהג ע' רמ"א חו"מ סי' של"א סעי' א' דבג"פ הוי מנהג ע"ש וכן מבואר ברמ"א חו"מ סי' קס"ג סעי' ג' ע"ש וא"כ אם התפללו ג"פ בנוסח ספרד אסור לשנות לנוסח אשכנז וכדומה אבל נראה דזה רק אם התפללו בשבתות ויו"ט ג"פ אבל לא בחול וע' עירובין (נ"ט ב') כולהו ישראל בצפרא דשבתא שכיחי אהדדי ע"ש: