חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן מז
סעיף ד. בהג"ה וה"ה דיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו נ"ל דאפי' אם נתן טעם לדבריו רק הטעם תלוי בדבר הטבעי והוא מגלה הטבעי ועי"ז הוא כשר או טריפה וכדומה ל"ה הוראה ומותר לפסוק בלא ברכת התורה וראי' מבכורות (כ"ד א') ואסור באכילה עד יבא ויורה צדק לכם וכו' ואי כרבנן מאי עד יבא ויורה צדק לכם וכו'. וברש"י שם כ' וז"ל כיון דכרבנן ס"ל דחיישי לרחומי מאי יבא ויורה גילוי מלתא היא וכו' והוראה לא שייכא אלא בדבר הלכה עכ"ל ומבואר כן וע"ע ר"ן פ"ג דביצה בהא דת"ח רואה סכין לעצמו ביו"ט כ' דדין ל"ה רק לאחרים אבל לעצמו הוי רק כמברר הספק ומשו"ה מותר לראות סכין ביו"ט ע"ש ונ"מ גם לכאן: סעיף ז. ש"ע. ברכת אהבת עולם פוטרת ברה"ת וכו'. ל"ד אהבת עולם דשחרית דמיירי בהו בש"ע דגם ברכת אהבת עולם דערבית ג"כ פוטרת וכן מבואר בתר"י ברכות (ב' א') ע"ש ונ"מ אם ישן, באמצע היום למ"ש המג"א סקי"א דצריך לברך ע"ש:
סעיף יב. ש"ע. אף אם למד בלילה וכו' א"צ לחזור ולברך כ"ז שלא ישן. ע' מג"א חולק דאם נעור בלילה מ"מ צריך לחזור ולברך כשמאיר היום ע"ש וע' זבחים (י"ט ב') הי' עומד ומקריב על המזבח כל הלילה לאורה טעון קידוש ידים ורגלים ד"ר וראבר"ש אומר כיון שקידש ידיו ורגליו מתחלת עבודה א"צ לקדש ע"ש וי"ל דמחלוקת הש"ע והמג"א כאן תלוי במחלוקת ר' וראבר"ש הנ"ל וכיון דקיי"ל התם כרבי ממילא צריך לברך בה"ת וכהמג"א וע' בסוגיא הנ"ל: