חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן מד
מג"א סק"ב ישן בהם. ולא חשוב היסה"ד אלא כשהוא בשחוק או בקלות ראש וכו'. ע' תוי"ש יומא (ח' ב') בשם ר' אלחנן כ' דלא מקרי היסה"ד רק כשיש בידו לשמור אבל בישן דאין בידו ל"ה היסה"ד ע"ש וע"ע תוס' חגיגה (כ"א סוע"א) כתבו ג"כ בשם ר' אלחנן סברא זו ע"ש לענין היסה"ד דקדשים ועצל"ח פסחים (ל"ד) העלה מעצמו כן אבל כבר קדמו הר' אלחנן בתוס' הנ"ל אבל גוף דברי התוס' חגיגה הנ"ל תמוהים דקושיתם היא קו' הירושלמי שקלים (פ"ז ה"ב) ר"א וכו' הסיע הדעת וכו' ע"ש היטב וע' צי"ר שם וע' תוס' שבת (מ"ט א') ד"ה שלא וכו' כתבו להיפוך משי' ר"א הנ"ל דגם בישן שייך היסה"ד ע"ש וע"ע ירושלמי פסחים סופ"י ה"ז למה מפני הסיע הדעת או משום שעבר עליו חצות וכו' ובשי"ק שם פי' דקאי על ישנו כולם דפסול אי הוי הטעם משום היסה"ד ע"ש ולשי' הר"א הנ"ל בכה"ג ל"ש היסה"ד ובע"כ יפרש כפי' הק"ע שם דקאי על פסח אחר חצות ע"ש ותבין וע"ע תוסי"ש יבמות (נ"ד א') כתבו לחלק בין חרש לישן לענין כוונה דחרש הוי בר כוונה דכל מה דיכול לכוון הוא מכוון משא"כ ישן ל"ה בר כוונה דהרי הי' יכול להיות ער ויהי' בר כוונה ומשו"ה כשהוא ישן ל"ה בר כוונה ע"ש והוא ג"כ קצת להיפוך מסברת הר"א הנ"ל:
מג"א סק"ה בשם משפטי שמואל סמך למה שנהגו העולם להתענות כשנפל תפילין על הארץ. ע' כפ"ת לסוכה (מ"א ב') בזה: