חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר
סימן יד
סעיף ד. ש"ע. מותר ליטול טלית חבירו שלמ"ד ולברך עליו וכו' ע"ש ויש לחקור אם מותר לו ליטול חבירו של שבת היפה והנאה אם יש לו לחבירו גם טלית של חול אי אמרי' גם בכה"ג ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה מן המובחר בממוני' דהטלית של שבת הוא של צמר נקי והמהדרין אין מתפללין רק בטלית כזה. ונ"ל לפמ"ש רש"י שבת (ע"ט ב') ד"ה למצוה וכו' דסתמא דמלתא אדם מצוה מן המובחר עביד וכו' ע"ש א"כ י"ל דניחא לי' לאינש דאחריני ג"כ יעשו בממוני' מצוה מן המובחר כמו שהוא עושה ודו"ק. וע' מג"א והגהות יא"פ ומחצה"ש לקמן סי' שס"ו בזה ומש"ש בזה השייך לכאן וע' נזיר (כ"ג א') פליגי ר"י ור"ל אי לא עביד מצוה מן המובחר אי הוי רשע ע"ש:
רמ"א שם וה"ה בתפילין. אבל אסור ללמוד מספרים ש"ח שלמ"ד וכו'. ע' ב"ש אה"ע תק"ע סי' תכ"ח בשם תשו' צ"צ דאסור להתפלל בסידור של חבירו שלמ"ד אבל בתפילין. רשאי ע"ש וע' מש"ז סוס"י זה שלא הביא מזה: טו"ז סק"ה הקשה אמאי אמרי' הכא דמותר לו ליטול טלית חבירו ולברך עליו משום דניחא לי' לאינש דליעבד מצוה כממוני' ואמאי לענין אתרוג בסי' תרמ"ט אסרי' ביום ראשון משום דהוי דאורייתא והכא הוא ג"כ מדאורייתא ע"ש, ונ"ל עפמ"ש הח"ש לפסחים (י' ב') דל"ש לומר ניחא לי' לאינש דליעבד מצוה בממוני' רק אי יכול גם בגופו לקיים המצוה ואז אמרי' דאם אינו מקיים בגופו מקיים לי' בממוני' וניחא לי' בזה אבל אם א"צ לקיים המצוה הזאת בגופו למה לי' לקיימו בממונא ומשו"ה ל"א בזה ניחא לי' לאינש לקיים מצוה בממוני' ע"ש. ומעתה יקשה לכאורה הכא בטלית שכ' הרא"ש דמותר ליטול ש"ח משום דניחא לי' לאינש לקיים המצוה בממוני' והרי הוא כבר לבוש טלית עם ציצית ואינו צריך לקיים עוד המצוה הזאת בגופו ולמה לו לקיים בממוני' אבל זה ליתא דאם ילבש הטלית הזה יתחייב עוד הפעם בציצית ויהי' לו מצוה בלבישתו וא"כ ניחא לי' ג"כ כשלובש חבירו ואמרי' שפיר ניחא לי' וכו' וא"כ זה ניחא הכא אבל באתרוג אם בעצמו כבר קיים מצותה ושוב אינו חייב לברך עליו אפי' נטלו בעצמו א"כ לא חל על גופו בעצמו שום מצוה ממילא ל"ש לומר בזה ניחא לאינש דליעבד מצוה בממוני' ומשו"ה אסור ליטול אתרוג ש"ח שלמ"ד ביום ראשון וא"ש: