אור ברסלב

חידושי מהריו וידקר· רבי יהושע וידרקר

סימן ח

סימן ד

בש"ע סעיף א' יתעטף בציצית וכו'. ע' ב"ח סי' תרכ"ה והובא במחצה"ש שם דבמצות ציצית יכוין במצותן גם לנס יצי"מ כמו בתפילין ולא סגי בכונה למצוה לבד ע"ש וצ"ע לפ"ז למה לא נדפס בסידורים בהלשם יחוד קודם מצות ציצית רק בהלש"י לתפילין וצ"ע. וע' מג"א לקמן סי' תרל"ט סקי"ז כ' דאם בירך על הטלית ונתכוין לפטור עד חצות היום אי צריך אח"כ לברך מחדש לפטור חצות היום שלאחריו ע"ש שמחולק בזה עם הא"ר וע' מחצה"ש שם וע' תוס' ברכות (י"ג ב') דהא דקורא ק"ש בלא תפילין דהוי כאלו העיד עדות שקר בעצמו דזה ל"ש גבי ציצית ע"ש אבל ברע"מ פ' שלח (ד' קל"ה) מבואר דגם בלא ציצית הוי עדות שקר ע"ש וע' מג"א סי' כ"ד בזה: סעיף יג. ש"ע הלובש ט"ק ומברך עליו וכשהלך לביהכ"נ מתעטף בט"ג צריך לברך עליו דהליכה מביתו לביהכ"נ חשובה הפסק והטו"ז חולק. נ"ל ראי' לזה מש"ס זבחים (ק"ה א') בעי ר"א פרים ושעירים הנשרפין מהו שיטמאו בפנים כבחוץ מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי או לא וכו' מחוסר יציאה כמחוסר מעשה דמי ע"ש. ומבואר דיציאה לחוץ הוי מעשה וא"כ הוי הפסק ויש קצת ראי' גם להמג"א סקי"ז דרק הליכה מביתו לביהכ"נ הוי הפסק אבל מחדר זה לחדר זה ל"ה הפסק ולשון הש"ס הנ"ל מחוסר יציאה משמע יציאה דוקא מבפנים לחוץ ולא בבית אחד מחדר לחדר וי"ל:

מחה"ש סק"כ כ' דה"ה בנפלה הט"ג מעליו אם נשאר ט"ק עליו א"צ לברך כמו בפשטה סתם דמהני נשאר ט"ק עליו ע"ש והוא דבר חדש ומסתימת הפוסקים ל"נ כן אבל סברת המחה"ש הוא דהדברים ק"ו דמה, אם פשט בכונה הט"ג מהני מה דנשאר עליו הט"ק שלא לברך בשלבשו מכ"ש בנפלה שלא במתכוין דמהני בנשאר הט"ק עליו שלא לברך וס"ב להקל:

תוכן העניינים

חידושי מהריו וידקר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה