חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף פז:
כתב הריף על אבעיא דפוגמת בעדים ואסיקני דבין בעדים וכו
לטעמי' אזיל דהנה תוס' לעיל כ"א כתבו בשם הרי"ף וכן כתב רשב"א אליביה מובא בבית יוסף ח"מ סי' ס"ט דנגד כתב ידו נאמן בטענת פרעתי משום דאינו גובה ממשעבדי לא שייך שטרך בידי מאי בעי דלא איכפת לי' להניחו אצלו ע"ש והסמ"ע סי' נ"ה כתב דשטר שפרוע מקצתו אין גובה בו השאר ממשועבדים ואם כן קשה לי אמאי פוגמת נוטלת כלל אפילו בשבועה להימן הבעל בטענת פרעתי כיון דאינו יכול לומר שטרך בידי מאי בעי ונראה לי פוגמת שלא בעדים ל"ל לא איכפת לי' להניח השטר בידה כנ"ל דדלמא לא תהי' פוגמת ותגבה בו ממשעבדי ועוד עדיפא תוס' הרי הקשה אמאי בעי שבועה כלל הא יש לה מיגו ולענ"ד יש לומר משום מיגו לאפטורי משבועה לא אמרינן [וכן תי' בספר דרישת ארי' סי' צ"ו ועי' הפלאה וגי"ת שער כ"א] אבל בשבועה שפיר מהימנא במיגו דלא הוי פוגמת והוי גובה ממשעבדי אבל בעדים קשה מאי מבעי לי' לש"ס אי גבי' בלא שבועה הרי אדרבה נהפוך הוא דאף בשבועה לא גבי כיון דלית ליה חזקה שטרך בידי מאי בעי ונראה לי דסמ"ע סי' נ"ה הנ"ל נתן טעמו משום גזירה הא אטו הא כמו במוקדם ואם כן פוגמת בעדים מודה הסמ"ע דלא שייך גזירה וכו' כיון דיש עדים תטרוף שפיר ממשעבדי לכן מבעי' לי' להיפוך אי אין צריך שבועה כלל בכהאי גוונא, אבל עדיין קשה לי טובא להסמ"ע מתני' דלעיל פ"ו נדר ושבועה א"ל וכו' ולא לבאים ברשותי וכו' ופירש רש"י אם תבא לטרוף מלקוחות [וכן הוכיחו הפוסקים מתוספתא דבאים ברשותו דומיא דבאים ברשותה הן לקוחות איברא הרי"ף סבירא ליה לא מהני נאמנות נגד לקוחות ונראה לי ראיה מקושי' זו להסמ"ע ודוק] שמכר להם מהני הפטור וגובה מלקוחות בלא שבועה ואי לא פטרה חייבת לישבע ובשבועה מיהת גבי מלקוחות והרי מתני' אפוגמת קאי כמסקנת הגמ' ולהסמ"ע פוגם אין טורף משעבדי כלל אפילו בשבועה ואי מיירי מתני' פוגמת בעדים דמודה הסמ"ע כיון דלא שייך גזירה וכו' כנ"ל הרי בעדים לא איפשטא אבעי' ויש לומר אפילו לא פטרה נמי אין צריך שבועה ועכ"ל דפשיטא לי' לסתמא ומסקנת הש"ס פ"ו דבעדים נמי בעי' שבועה ואתי שפיר דברי הרי"ף לטעמי' שכתב ואסיקני' ור"ל לעיל פ"ו דאסיקנ' כמאן דאמר אפוגמת, איברא אמתני' דהכא בלאו הכי לא קשה מידי קושי' הנ"ל להרי"ף הנ"ל דדוקא בכתב ידו לחוד סבירא ליה דלא מצי אמר שטרך בידי וכו' אבל בשטר בעדים אע"ג דלא כתוב בי' אחריות ואין גובה ממשעבדי מכל מקום מודה הרי"ף דאין נאמן לומר פרעתי כמ"ש הרא"ש לעיל ק"א בשמו וכן מוכח בשבועות מ"א דאמר רב פפא האי מאן דאפיק שטרא וכו' אפילו בלא אחריות משמע דאם לא כן מאי פריך התם מה בין זה לפוגמת וכו' הרי לסמ"ע הנ"ל נפקא מיניה טובא דפוגמת אין גובה משעבדי מה שאין כן בלא פוגם וע"כ לומר דבשטר בלא אחריות פריך מה בין זה וכו' ואם כן הרי אמר לו פרעתי אף להרי"ף והכי נמי בפוגמת, ועוד נראה לומר כתובה שאני דהוי תנאי בית דין וכמאן דנקט שטרא שגובה ממשעבדי דמי ותדע דהרי הר"מ בש"ע א"ה סס"י נ"ה וברא"ש ריש פרק אף על פי סבירא ליה כתובת ארוסה אין נגבית ממשעבדי הרי קיי"ל הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום ואפילו כתובת ארוסה נמי אי ארוסה יש לה כתובה הרי דאינו יכול לומר פרעתי ועל כרחך דתנאי בית דין כשטר שגובה בו משעבדי דמי ועי' בבא מציעא י"ז ובתוס' שם ע"ב ד"ה מן הארוסין ודוק, ועוד יש לומר דוקא בכתב ידו דינא הוא שאין גובה בו משעבדי דלית ליה קלא לכן יכול לומר פרעתי ולא חשתי בחזרת הכת"י מה שאין כן שטר בעדים ופוגם רק משום גזירה אינו גובה משעבדי ולא מדינא ואיכא מאן דאמר בבבא מציעא ע"ב דלית ליה גזירה זו מודה: תוס' ד"ה מנכסי יתומים תימא אמאי לא הקשה מהך משנה וכו'. וקשה לי מאי שנא דלא תמהו נמי ממשנה דגיטין דמייתי תוס' בתר הכי בד"ה מקשים וכו' ונ"ל לשיטת הרי"ף סייעתי' מובא ברא"ש בבא מציעא י"ב דגרושה נזונת משל בעל כל זמן שלא נתן כתובתה אם כן יש לומר בערוכין וכו' פליגי דוקא בגרושה מאן דאמר נזקקין וכו' משום מזוני ומאן דאמר אין ניזקקין דוקא בנתגרשה מקודם אבל באלמנה מודה משום חינא ולא קשה מידי ממתני' דגיטין אבל הכא על כרחך בגרושה מתוקמה דאם לא כן תרתי למה לי כמ"ש תוס' ד"ה מקשים וכו' הקשו תוס' שפיר, ונראה לי לתרץ דמתני' נקט לא תפרע והוי ליה למימר טפי אינה נוטלת ונראה לי לפימ"ש הר"ן בשם רמב"ן והכי קיי"ל באבן העזר סי' צ"ו תפסה מעות מהני אבל לא מטלטלין אם כן אינה נוטלת משמע דתפיסה מהני להכי תני לא תפרע אפילו על ידי תפיסה ואע"ג דתפיסה לאחר מכן לא מהני ובקרקע לא שייך תפיסה מכל מקום בעבדים דכקרקע דמי שייך תפיסה ואם כן יש לומר דוקא אין נזקקין וכו' להוציא מהם קאמר אבל מתני' דוקא לא תפרע אלא בשבועה על ידי תפיסה קאמר ובעבדים כנ"ל אבל מהא דאין נפרעים אלא מן הזבורית פריך שפיר דלא מיירי ע"י תפיסה וכן ל"ל דמיירי באלמנה דלדעת הב"ח מובא בב"ש סי' ס"ו כתובה נגבית מבינונית אלא בבעל חוב וכמובן כנ"ל ודוק: תוס' ד"ה דמפרע וכו' וד"ה אמר רבא וכו'. הקשו להימנה במיגו ותמהו תלמידי רבנו יונה והגידולי תרומות שער כ"א מיגו להוציא לא אמרינן ונראה לומר דכיון דאי נימא מהימנינן לה במיגו מכל מקום יכול לומר אשבע לי דלא פרעתי כמו בטענת המיגו עצמה רק דאנן לא טענינן לה ואם כן לא הוי מיגו להוציא כיון דעדיין לא מיפטרא משבועה ואינה מוציאה ממון בלא שבועה ואי לא טען איהו דאפסיד נפשי', וכהאי גוונא כתב מהרש"א לעיל דף פ"ה ע"א על פי' רש"י בד"ה קרענא ס"ד עש"ה:
רש"י ד"ה הנחבל וכו' לתוך ביתו וידו שלם וכו'. ובמתני' ליתא תיבת וידו ובגמ' שם מוקי לה לרבנן דר' אליעזר דהכי קיי"ל דלא אזלינן בתר אומדנא בדיני ממונות על כרחך מיירי שעלה נשיכה על גבה או בין אצילי ידיו מקום שלא הי' יכול לעשות כן בעצמו ואם כן רש"י שכתב וידו שלם הוא לרב אחא ולא קיי"ל הכי ואם כן תמוה מאי טעמא כתב רש"י כן ונ"ל דהאי וידו לאו ידו של נחבל קאמר אלא ידו של חובל ותיבת לתוך מושך את עצמו ואחר עמו והכי פירושו שנכנס לתוך ביתו או לתוך ידו שלם ויצא מביתו או מתחת ידו חבול וכו' כנ"ל ודוק, שוב מצאתי שכן הוא לשון השו"ע ססי' צ' שנכנס תחת ידו של חבירו שלם וכו' ולשון הר"מ פ"ה מחובל לתוך ידו וכו' ופי' ה"ה שם ידו רשותו וכו' ע"ש והנאני: