חידושי מהריא על כתובות· רבי יהודה אסאד
דף נח:
הרמב"ם פ"ו הלכה ג' מתרומות שכתב הטעם למשנה אחרונה דקודם חופה לא אכלה שמא תאכיל וכו' והא אמרינן דלמשנה אחרונה לכ"ע הטעם משום סימפון והניח בצ"ע ע"ש ונראה לומר דהא משמע לענין חיוב מזונות לא פליגי דגם למשנה אחרונה אוכלת משלו, וצריך להבין מאי טעמא ניחוש לסימפון קל וחומר הוא ממון מאיסור דהא לרב אע"ג דבאיסור קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף והלך אחר הרוב מכל מקום בממון לא הלך אחר הרוב וכיון דחיישינן לסימפון משום איסור תרומה קל וחומר להוציא ממון דהוי ליה למיחש לסימפון ונראה לי כיון דגם בלא בדיקה כלל איכא רוב נשים אין בהם מום תו על ידי בדיקת חוץ בהדה רוב הוי ליה מיעוט מומים מיעוטא דמיעוטא ומודה רב גם בממון מהני רוב כהאי גוונא, אבל קשה איפכא מאי טעמא חיישינן לתרומה אחר בדיקת חוץ הא אפילו רוב לחוד מהני ומכל שכן כהאי גוונא דהוי ליה מיעוטא דמיעוטא חששא דסימפון כנ"ל, והכא ליכא למימר כתי' תוס' דקדושין דף י"א בשם הר"מ דהא למאן דאמר לא תקנו כלל משום שמא ימזגו וכו' גם למשנה ראשונה קיימי' אלא בסימפון פליגי בבדיקת חוץ וליכא למימר נמי היינו טעמא דסמוך מיעוט לחזקה וכו' כמו שדחיתי לעיל דהא לולי המיעוט מומים ליתא כלל לחזקת איסור דמעיקרא שכבר פסקה על ידי האירוסין, ועוד על כל פנים אחר בדיקת חוץ דהוי ליה רק מיעוטא דמיעוטא שימצא מום ולא אשכחן כהאי גוונא סמוך מיעוטא דמיעוטא לחזקה, ועל כרחך צריך לומר כתירוצי הנ"ל על פי סוגי' דחולין קל"ד דבאיסור מיתה כגון חלה ותרומה החמירו ולא סמכינן אחזקה ורובא, והא תינח בתרומה דאורייתא דאיכא איסור מיתה, אבל בתרומה בזמן הזה למאן דאמר דרבנן הדרא קושיא לדוכתיה ואם כן נראה לי לתרץ תמיהת התוס' לעיל דף מ"ח ריש ע"ב מאי קמ"ל לעולם לאפוקי ממשנה ראשונה הא בהדיא קתני לה במתני' הכא ב"ד שלאחריהם אמרו אין אוכלת וכו' ונראה לומר דהא קמ"ל כיון דלמשנה אחרונה לכ"ע הטעם משום סימפון הא רק בתרומה דאורייתא בלבד אבל תרומה דרבנן דליכא איסור מיתה לא חיישינן כלל כי קושי' הנ"ל אמת קמ"ל מתני' לעולם דייקא אפילו בזמן הזה דתרומה דרבנן נמי אינה אוכלת וכו' והא גופא קשיא מאי טעמא ועל כרחך צריך לומר שמא תאכיל ותשקה לזרים אע"ג דמייחד לה דוכתא דהא גם במסר סבירא ליה לתוס' שמא תשקה לשלוחי הבעל, וסוגי' הכא אזלי למאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא ורמב"ם לטעמיה סוף פ"א מתרומות פסק תרומה בזמן הזה דרבנן ליכא למיחש לסימפון על כרחך העתיק טעם שמא תאכיל, וסוגי' הש"ס הכא אזלי למאן דאמר תרומה בזמן הזה דאורייתא כנ"ל, ואמ"ו הגאון מו"ה פלק סודיטץ זצ"ל תירץ תמיהת הב"ש על הרמב"ם על פי תמיהת התוס' לקמן דף ע"ב: בד"ה על מנת וכו' מאי ארי' על מנת הרי בסתם נמי חיישינן הכא לסימפון ע"ש, ותי' מורי על פי סוגי' דהתם באלו נדרים אמרו שישבה עינוי נפש הוי בה רב פפא אי ארישא כיון דקפיד אפילו כל מילי נמי ומסיק אלא אסיפא רב אשי אמר לעולם ארישא ומידי דלא קפדי אינשי לא הוי קפידיו קפידא, ולכאורה במומים נמי כל שאין פוסל בכהנים ואינו מאותן שהוסיפו עליהם בנשים דף ע"ה לקמן אם מהני התנאי עליהם לבטל הקדושין תליא נמי בדרב פפא ורב אשי, אם כן לרב פפא לא קשה מידי קושית תוס' דעל מנת בעינן על מומין כאלו דלא קפדו אינשי ואיהו כיון דקפיד כל מילי נמי והיינו שהתנה אבל בסתם לא, אבל לרב אשי קשה קושי' התוס', וצריך לומר רב אשי סבירא ליה באמת לא חיישינן לסימפון אלא אם כן התנה, וטעם איסור תרומה הוא כעולא שמא ימזגו לה וכו' גם למשנה אחרונה ואם כן סוגי' הש"ס הכא אזלי' אליבא דרב פפא שפיר יש לומר למשנה אחרונה לכ"ע משום סימפון הוא והרמב"ם לטעמיה בפ"ז מאישות דין ו' וז' פסק כרב אשי על כרחך לית ליה משום סימפון משום קושי' תוס' דלקמן אלו דברי מורי ודפח"ח וש"י: מתני' המקדיש מעשה ידי אשתו הרי זו עושה ואוכלת המותר וכו' רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין. הא דלא שנאן בחד לישנא רישא וסיפא נראה לומר לרב ושמואל לקמן רבי מאיר אומר הקדש לאחר מיתה על כרחך גם מעשה ידיה בלא המותר נמי קדוש אז כשיורשה לרבי מאיר אלא דסתמא כיון דצריכה למזונות שיעור זה דמשקל חמש סלעים לא נשאר לאחר מכן ליורשה ולכן רישא לית ליה חולין דזה אינו דמעשה ידיה נמי קדוש לאחר מכן כמו המותר לרבי מאיר אלא דמעשה ידיה הרי זו עושה ואוכלת, והמותר תרתי משמע העדפה יותר על משקל ה' סלעים, והנותר ממעשה ידיה עצמה שלא אכלתן רבי מאיר אומר הקדש, ולרבי יוחנן הסנדלר לית ליה הרי זו עושה ואוכלת דהא גם לרבי מאיר דינא הכי ולא אמר הקדש אלא לאחר מכן כשירשנה לכן רבי יוחנן הסנדלר אומר חולין גם כשירשנה לא חל הקדש כנ"ל, גם יש לומר דיש לדקדק עוד מאי שנא אוכלת דנקט מתני' בדידה הא קמ"ל דלא חל הקדישו והוי מצי למימר נמי ואוכל לכן נראה לומר הקדישו דוקא לא חל על דבר שאינו שלו, אבל סילוקא מיהא מהני אפילו שיתן לה אחר כך מזונות כבר סילק את עצמו ממעשה ידיה דנחלה הבאה לו מתנה עליה שלא יירשנה לכן נקט מתני' הרי זו עושה ואוכלת ואין צריך ליתן לו מעשה ידיה כיון שהיא אינה רוצה כנ"ל:
גמרא מיתבי תקנו מזונות תחת מעשה ידיה וכו' לימא מסייע לי' וכו'. וקשה מתניתא אדרב קרמית רב תנא הוא ופליג עי' סנהדרין דף פ"ג ב' ואף למ"ש תוס' ריש מנחות ריש דף ה' דעל צד הדוחק משני כן ועי' במסכת גיטין ויבמות ק"ח ע"ב מכל מקום השתא נמי נהגיה ברייתא דוחק גדול הוא, ועוד קשה להסלקא דעתך השתא טפי היה לו להקשות רומיא ברייתא ומתני' אהדדי, ונראה לומר דגם אי מעשה ידיה עיקר תקנתא הוא על כרחך נמי לטובת האשה משום חינא ומשום איבה אם כן יש לומר לא על דינא דרב הונא אמר רב פריך הש"ס אלא על טעמא דמפרש סתם גמ' קסבר מזוני עיקר וכו' והא ברייתא מעשה ידיה עיקר קתני ומכל מקום רב דינא קאמר שפיר דיכולה לומר אינו נזונת ואיני עושה כנ"ל ולא קשה מידי, שוב מצאתי בתוספת הרא"ש שכתב וז"ל קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר הקשה רבינו מאיר מדקאמר קסבר אלמא אין זה מדברי רב הונא אלא תלמודא הוא דמסיק הכי טעמא דרב הונא ומנא ליה לתלמודא הכי דלמא קסבר רב הונא מזוני דאורייתא כתנאי דלעיל בפרק נערה ולהכי יכולה לומר איני נזונת אבל מאן דאמר מזונות דרבנן לעולם איכא למימר מעשה ידיה עיקר ולא תקשי לי' ברייתא דבסמוך דקתני מזונות תחת מעשה ידיה תימא ההיא ברייתא כמאן דאמר מזוני דרבנן, ותי' משום דתלמודא סבירא ליה דמזוני דרבנן להכי לא בעי לאוקמי למלתי' דרב הונא אמר רב דלא כוותי' ועוד תי' דהאי סברא דקאמר מסקנא דמלתי' דרב הונא הוא דמסיק לפרש דברי רב רבו כלומר כך קבלתי ממנו שהוא סובר דמזוני עיקר עכ"ל, והנה לפימ"ש אפילו אי מזוני דרבנן נמי לא לדחות דינא דרב פריך עלי' מברייתא אלא אטעמא דיהיב למלתי' פריך הא גופא מנא ליה האי טעמא דרב הא ברייתא איפכא תני' כנ"ל ולא כדמשמע לתי' א' דהר"מ דקושי' קאי אדינא דרב אם כן לדידי' קשיא קושיותי הנ"ל אמנם מדבריו למדנו תי' פשוט לקושייתי הנ"ל דמתני' וברייתא לא קשיא לי' להמקשה דיש לומר מתני' מזוני דאורייתא סבירא ליה ומכל שכן דרבי מאיר איירי במתני' ואיהו סבירא ליה מזונות דאורייתא לעיל נ"ו במקדש על מנת שאין לך עליה שאר כסות ועונה ולכן יכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה וברייתא הא בהדיא תקנו מזונות תחת מעשה ידיה קאמר ובהא כבר אפלגו תנאי אבל על רב פריך שפיר כשני תירוצי הר"מ הנ"ל, והא ניחא לפי הסלקא דעתך הא דמתני מחלק לרבי מאיר בין מעשה ידיה למותר משום דמזונות דאורייתא ודאי יכולה לומר איני נזונת ואיני עושה, אבל מעה כסף לכ"ע דרבנן הוא ועיקר תקנתא הוא דמותר לבעלה מודה רב לריש לקיש דאינה יכולה לומר איני נותנת מותר וכו' וכדעת הרבינו יונה בטור סוף סי' פ' באמת הכי לכן סבירא ליה לרבי מאיר הקדש ומחיים נמי להסלקא דעתך דבנזונת מיירי מתני' הכי נמי ברוצה ליתן מעה כסף כנ"ל:
מתוך שיכול לכופה מעשה ידיה וכו'. וז"ל תוספת הרא"ש אלמא סבירא ליה דמעשה ידיה עיקר ותקנו מזונות תחת מעשה ידיה והקשה הרשב"א דהא לרבי מאיר על כרחך מזונות דאורייתא כדתניא לעיל האומר לאשה הרי את מקודשת לי על מנת שאין לי עליך שאר כסות ועונה תנאו בטל דהוי ליה מתנה על מה שכתב בתורה, ותי' כיון דלא תקינו אלא מעשה ידיה והם היו נתקנה לבד לתקנת הבעל אם כן אינה יכולה לבטל תקנת חכמים, ולא נהירא האי שינוי' דכי היכי דאמרינן למאן דאמר מזוני עיקר ומעשה ידיה תקנו לבעל משום איבה הוא הדין למאן דאית לי' מזוני דאורייתא דמעשה ידיה היתה לטובת האשה משום איבה, ונראה האי דכייל רבי מאיר לעיל שאר כסות ועונה לא משום דאית לי' שלשתן דאורייתא אלא עונה לכ"ע ושאר וכסות למאן דאמר דאית ליה וכו' עכ"ל מבואר דפליגי הרא"ש סבירא ליה למאן דאמר מזונות דאורייתא מודה ריש לקיש לרב דיכולה לומר איני נזונית ואיני עושה, והרשב"א סבירא ליה דריש לקיש אליבא דכ"ע אמרה, והנה לקמן דף נ"ט סוף ע"א תוס' בד"ה הכא אין בידה לגרש את עצמה, כתבו תימה דהא בידה לומר איני ניזונת ואיני עושה ויש לומר דרוצה ליישב גם אליבא דריש לקיש עכ"ל ולשיטת הרא"ש דמודה ריש לקיש אליבא דמאן דאמר מזונות דאורייתא הדרא קושיא לדוכתיה גם לריש לקיש מאי קושיא דלמא שמואל דאמר הלכה כרבי יוחנן בן נורי מזונות דאורייתא סבירא ליה ולא הוי גירושין לא בא לעולם כיון דבידה לאפקועי שעבודיה דבעל ממעשה ידיה באומרת איני ניזונית וכו' ובידה להקדישן, ומוכח דעת התוס' כהרשב"א הנ"ל דר"ל לכ"ע אמרה למילתי' אבל עדיין להרא"ש קשי' קושית התוס' דלקמן, ומצאתי בתוס' הרא"ש עצמו לקמן הקשה תמיהת תוס' זו בעצמו ותי' משום דלא שכיח שתאמר כן וכדמוכח לעיל מדאמר רבי יוחנן בן נורי שמא יגרשנה ולא אמר האי טעמא שמא תאמר איני ניזונית וכו' וכמ"ש גם תוס' עצמם לקמן בד"ה שמא וכו' לא מקרי בידה עש"ה, ונראה לי ברור היינו טעמא דמיאון בתי' התוס' דלרא"ש לטעמיה ליתי' איברא אשכחינן פתרא עוד תי' לתמי' התוס' הנ"ל אליביה דהרא"ש כמבואר בר"ן בשמעתין דגם לרב יכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה דוקא במעשה ידיה אבל בשאר מלאכות טוחנת ואופה ומבשלת ללא כל הימנה להפקיע זכותו של בעל ובשביל אלו הוא דחייש רבי יוחנן בן נורי שמא יגרשנה ותהא אסורה לו לפי שאי אפשר לו ליזהר מאלו וכו' ע"ש ותוס' לטעמייהו לקמן דף ס"ג. בד"ה רב הונא וכו' פליגי על הר"ן דגם על ז' מלאכות אלו מהני אמירתה איני ניזונית ואיני עושה הוצרכו לתירוצם הנ"ל כאן דלא כהר"ן אמנם גם הרא"ש לטעמיה לקמן דף ס"ג בפסקים סי' ל"א כתב כתוס' שם דלא כהר"ן לכן הוכרח לדחוק לתרץ כנ"ל דלא כתוס' ולא כהר"ן, ולענ"ד נראה עוד לתרץ על פי שיטת הר' יונה בטור ססי' פ' הנ"ל במותר גם רב מודה שאינה יכולה לומר איני נוטלת מעה כסף וכו' ואם כן פריך ש"ס שפיר הא אין בידה להקדיש השתא על כל פנים המותר ואי דמכל מקום יפר משום עיקר מעשה ידיה קאמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן נורי, הא גם על תי' הר"ן הנ"ל קשי':
אמנם ריטב"א נשמר מקושי' זו שכתב כיון דלשאר מלאכות משועבדים ידיה לבעלה בעל כרחך שוב גם למעשה ידיה אין לה כח להקדישן ועי' בשער המלך הלכות נדרים מזה, והכי נמי נאמר לדידן אליבא דר' יונה כנ"ל, ותוס' והרא"ש שלא תירצו כן על כרחך סבירא להו דלא כר' יונה אלא כרמ"ה וק"ק על הטור דמביא שני הדעות ולא הכריע בזה, אבל דעת רש"י נראה לי דסבירא ליה על כרחך כהר' יונה דפירש לקמן בד"ה יקדשו ידי וכו' ומתני' באומר מעשה ידיך הקדש עכ"ל ותמוה הרי לדידן דקיי"ל כרב דיכולה לומר איני ניזונית ואיני עושה גם אם אומר יקדשו ידיך וכו' נמי לאו כלום הוא דידיה לא משעבדי ליה וכמ"ש הר"ן בהדיא ואם כן מתני' נמי שפיר מתוקם ביקדשו ידיך וכו' אלא התם באומרת היא חל הקדשה ומתני' באומר הבעל אינו חל, ואף שכתב תוס' דש"ס רוצה לאוקמי דשמואל גם אליבא דריש לקיש היינו לקמן מכח קושית הש"ס הנ"ל, אבל מעיקרא לא צריך לפרש שינוי' דש"ס שלא אליבא דהלכתא, וכל שכן אי סבירא ליה לרש"י כתי' הר"ן הנ"ל לקושית תוס' וכדמשמע קצת מדבריו בד"ה ותהא אסורה וכו' ואי אפשר לו ליזהר שלא תטחן ולא תאפה וכו' אם כן אין צריך לתי' התוס' כלל ודאי קשה פירוש רש"י הנ"ל איברא לשון רש"י ריש שמעתין הכא שכתב וז"ל אינו נזונית משלך ואיני עושה לך כלום אלא לעצמי עכ"ל כלום דייקא וכן אלא לעצמי דייק' משמע דסבירא ליה דלא כר"ן אלא כתוס' ורא"ש לקמן ס"ג דמכולן מפקעת עצמה אם אמרה כן, ומכל מקום קשי' אלא על כרחך רש"י סבירא ליה כר' יונה דבמותר מודה רב לריש לקיש אם כן שמואל דאמר הלכה כרבי יותנן הסנדלר במותר קאי אילו יקדשו ידיך וכו' קאמר ודאי מהני לכן פירש רש"י מתני' באומר מעשה ידיך הקדש כלן גם המותר חולין משום דבר שלא בא לעולם: