חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי קידושין
פרק ד
הלכה ז
ר' יוחנן אמר לתת לו ולא ליקח ממנו ומקשה וכו' ומשני דלר' יהודה קאמר ר' יוחנן ונ"ל פירושו דר' יוחנן קאמר לתת לו לומר שהוא בנו אבל לא לוקח לומר שאינו בנו זה אינו נאמן (כשיטת ספר המכריע)ופריך היינו רבנן דאינו נאמן לומר בני זה ממזר ומשני לר' יהודה צריכא דר"י אמר נאמן היינו שהוא בנו ממזר שבא על ערוה אבל לא ממזר שאינו בנו וכפירש רש"י במשנה שם ומיהו איכא חד מ"ד דלר' יהודה נאמן אפילו לוקח ממנו וא"כ לאותו מאן דאמר ר' יוחנן לרבנן קאי אבל לר' יהודה מהימן אפילו שאינו בנו:
הלכה י
ר' שמואל בריה דר"י בי ר' בון אמר כתיב ומכה אביו ואמו וכו'. בבית שמואל סי' י"ט משמע ליה דהירישלמי יליף מכאן חזקה כעין אותה חזקה דפ"ק דחולין דילפינן מבית המנוגע ובמח"כ שגה בזה דלא ילפינן כאן אלא חזקה דפ' עשרה יוחסין מעשה שבנה מורכב על גבי כתיפה והוא חזקת המנהג שנהגו וזה ילפינן מאביו אף על גב דמחמת רובא הוא דרוב בעילות אחר הבעל מכל מקום מי ראה אותו בועל רוב בעילות אולי אפילו לא חדא אך מחמת המנהג כיון שנשא אשתו ומתנהגים זה עם זה כמנהג העולם מסתמא בעל רוב בעילות נמצא מכח שניהם חזקה ורובא מחזקינן זה לאביו ודאי:
סוף הספר