חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קנג:
אין שם לא נכרי ולא חמור ולא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי א"ר יצחק כו'. פי' דאי איכא חד מהני לא שרינן ליה להוליכה פחות פחות מד"א לפי שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה ומהא משמע דטפי חמורה הולכת פחות פחות מארבע אמות מנתינת כיסו לנכרי וכיון שכן נראין הדברים דמציאה אסור להוליכה פחות פחות מד"א דכיון דאמרי' לעיל גבי נכרי דוקא כיסו אבל מציאה לא דילמא לא שרינן במציאה נכרי כ"ש דלא שרינן בה פחות פחות מד"א דחמיר טפי. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק הנז' דבמציאה נכרי אסור אבל הולכת פחות פחות מד"א שרי ונתן הוא ז"ל טעם לדבר בשאלת שאלותיו דבכיסו מתוך שהוא בהול על ממונו פעמים שהוא נחפז ללכת ושמא יוליכנו ד"א ולפיכך לא התירו לו לכתחילה להוליכה פחות פחות מד"א ולאסור לגמרי לא רצו לפי שאין אדם מעמיד עצמו עליה והתירו לו להוליכה פחות פחות מארבע אמות שמתוך שאינו בהול ונחפז כל כך להצילה לא אתי להוליכה ארבע אמות בבת אחת ואין טעמו מחוור וכבר השיגו הראב"ד ז"ל:
והלא מחמר הוא. הא דלא אקשי ליה דקא עבר משום שביתת בהמתו משום דהוה מצי מתרץ ליה דילמ' בחמור שאינו שלו ושאלה ושכירות לא קנו ואמסקנא לא קשי' מידי דכיון דלא עביד עקירה והנחה אפילו משום שביתת בהמתו נמי ליכא דאפי' בגופו נמי פטור ומכאן ראיה למה שכתבתי בפרק קמא דעבודה זרה דבאיסור דמחמר לא שנא בהמתו ולא שנא בהמת חבירו:
רץ תחתיה עד שמגיע לביתו ואם תאמר אי הכי ליתני מתניתין האי תקנתא נמי בכיסו וכ"ת לא רצה לגלותה תנן נמי בגמרא לעיל הכי אין שם לא חמור ולא חרש מטלטלו פחות פחות מארבע אמות או רץ. תי' הרמב"ן ז"ל דדוק' בחבל' הוא דשרינן הכי לפי שאין דרכו של אים לרוץ עמה ורץ בה אית ליה היכר' טפי אבל רץ בכיס ל"ל היכר' ואסור:
המחמר אחר בהמתו בשבת בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה. והקשה הרמב"ן ז"ל א"כ ליתנייה גבי אבות מלאכות בפ' כלל גדול י"ל דהתם מלאכות קתני ושם הוצאה והעברה בין דקא עביד לה איהו בין דקא עביד לה בהדי בהמתו חד הוא: