חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קמח:
שמא יוקרו חטים. וא"ת אמאי אסרינן הלואה מש"ה דהא בשעת הלואה לא עביד ולא מידי ואם יוקרו חטים תטול דמיהן כדאמרינן גבי הלואת סאה בסאה י"ל דשאני ככרות שאין דמיהן ידועים שהרי אין בעל הבית עושה לחמו במשקל משא"כ בסאה שדמיה ידועים והיינו נמי דמשנינן הא באתר' דקייץ דמיהן כלומר דכל היכא שדמיהן של ככרות ידועים שרי להלואה כדשרינן סאה בסאה:
דאי אמרת נתנה ליתבע אתי למכתב. פי' דהיכרא דלימ' דהשאילני לא סגי אי אמרת דנתנה ליתבע נהי דזמנה של שאלה מועט דילמא לא יהיב ליה עד דכפי ליה בב"ד והוי זמן מרובה הילכך אתי למכתב אבל כי אמרינן לא נתנה ליתבע אע"ג דביניה לביניה מצי תבע סגי בהיכרא דלישנא דהשאילני ולא אתי למכתב:
אם היה חדש אלול מעובר משמט לא קימ"ל הכי דהא מני רבי יהודה היא דס"ל דהקפת החנות משמטת אבל רבנן סבירא ליה דאינה משמטת דלא משמט אלא מלוה כדאיתא התם במסכת שביעית ודקתני הכא אם היה חדש מעובר משמט אוקומה בירושלמי כרבי יהודה אבל לתנא קמא דהוא סתם מתני' לא משמט אלא מלוה ממש. ויש לתמוה על הרמב"ם ז"ל שכתבה להא דאם היה חדש אלול מעובר משמט בפכ"ו מהלכות שמיטה ויובל וכבר השיגו שם הראב"ד ז"ל הילכך נקטינן דלא משמט אלא מלוה בלבד הא הקפת חנות ושכר שכיר וכל מידי דלא הלואה אינה משמטת אא"כ זקפן במלוה וה"ט דכתובה דאינה משמטת:
ואי אמרת לא ניתנה ליתבע מאי משמט זו היא גירסת רש"י ז"ל ופי' משמט והלא כבר שמוטה ועומדת. וא"ת לישני ליה מאי משמט שצריך לומר משמט אני כדמתרצינן אסיפא אלא ה"ג אא"ב נתנה ליתבע משום הכי משמט דקרינא בים לא יגוש אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע מאי משמט והכי פירושא דתרתי קאמר כלומר אא"ב דנתנה ליתבע היינו דקתני משמט לומר שלא יתבענו ואפילו נתן לו מדעתו כיון דקרינא ביה לא יגוש צריך שיאמר לו משמט אנו אלא אי אמרת לא ניתנה ליתבע מאי משמט אם בא לומר שאינו רשאי לתובעו בב"ד הרי שמוט ועומד הוא ואי צריך למימר ליה משמט אני לא צריך דכיון דלא קרינא ביה לא יגוש לא צריך למימר ליה משמט אני:
שאני התם דאיגלאי מילתא דחול הוא. כתב הרשב"א ז"ל דמכאן נ"ל ללמוד דלכולי עלמא ביום טוב שני דרבנן ניתנה ליתבע ואינה ראייה אצלי דשאני הכא שלהם בראשון קדש בטעות אבל לדידן דעבדינן תרי יומא מתקנתא אפשר דאפילו הלואת י"ט שני לא ניתנה ליתבע:
לענין הלכה איכא מאן דאמר דקיימא לן ניתנה ליתבע משום דגרסינן הכא רבה דהוא בר פלוגתיה דרב יוסף וקיימא לן כוותיה לגבי רב יוסף בר משדה קנין ומחצה ואפילו למאן דאמר דלא איתמר ההוא כללא אלא במאי דאפליגו בבא בתרא בלחוד ואפילו הכי כל היכי דלא ריהטא סוגייא כרב יוסף מסתמא כרבה נקטינן וכי תימא א"כ למה להו לרב אויא ולרבה בר אביה למשקל משכונא ולאערומי איכא למימר דאינהו מחמרי אנפשייהו אי נמי משום חששא ואיכא מאן דגריס רבא ופסק הלכה כרב יוסף משום דהוא רביה דרבא ואין הלכה כתלמיד במקום הרב ואחרים אומרים דאי נמי גרסינן רבא לא קיימא לן כרב יוסף אלא כרבא דבתרא הוא והריא"ף ז"ל לא הכריע בהלכות דבר אבל הרמב"ם ז"ל פסק בפ"ד מהלכות י"ט כמאן דאמר ניתנה ליתבע. ומכל מקום לכולי עלמא אי תפיס לא מפקינן מיניה כי הא דרבא בר עולא דמערים ושקיל מיניה ועוד דאנן לא ניתנה ליתבע קאמרינן כלו' בב"ד אבל בין דידיה לדידיה תבע ואי תפיס תפיס ולא עוד אלא דאי אזיל אידך ותפיס מידי מיניה דמלוה מפקינן מיניה דלוה ויהבינן למלוה דהשתא לאו הלוואת יום טוב הוא דמגבינן אלא גזילה הוא דמפקינן מיניה:
ומיהו היכא דלא תפיס מלוה זוזי אלא משכונא והדר לוה ותפיס ההוא משכונא גופיה לא מפקינן מיניה דהא לא קנייה מלוה לגמרי וכי הדר תפיס ליה לוה דידיה קא תפיס הלכך אי מפקינן מיניה מידי לוה הלוואת יום טוב הוא דקא מגבינן:
מונה אדם את אורחיו ואת פרפראותיו מפיו אבל לא מן הכתב. כתבו בתוס' דלא אסרו מתוך הכתב אלא בקורא מפיו דומיא דמונה בפיו דקתני אבל להסתכל בכתבא למנות במחשבתו מותר דהא א"ל היכירא וה"ר יונה ז"ל כתב דאפילו הכי אסור דהא ההוא ברייתא דמייתי בשילהי שמעתא דקתני כתב המהלך תחת הצורה ותחת דיוקנאות אסור לקרותו בשבת תני לה בתוספתא אסור להסתכל בו: