אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף קמה.

דף קמד:

סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה. פי' משום דמשקה הבא לאוכל כאוכל דמי ומאי דתנן במתני' יצאו מעצמן אסורין וכן נמי מאי דאמר שמואל לקמן למימרא פטור אבל אסור ורבי יוחנן דאמר למימיהן חייב חטאת דוקא לתוך הקערה אבל לתוך הקדרה לא:

מדברי רבי' נלמוד חולב אדם עז לתוך הקדרה פירשה הריא"ף ז"ל בהלכות דוקא בי"ט דבשבת אפילו לתוך הקדרה אסור והיינו טעמא דאע"ג דמותר לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה בשבת היינו משום דאשכול גופיה ראוי לאכילה משא"כ עז דלא חזייא בשבת ואי שרינן לחלוב לתוך הקדירה נהי דהאי חלב כיון דבא לאוכל כאוכל דמי מ"מ ה"ל כבורר אוכל מתוך פסולת הילכך דוקא בי"ט דעז גופיה חזייא לאכילה אבל בשבת דלא חזיא לאכילה לא ואחרים אומרים דכי היכי דשרינן לסחוט אשכול של ענבים אפילו לתוך הקדירה בשבת הכי נמי שרינן לחלוב עז תוך הקדירה ואפילו בשבת דדבר הלמד מעניינו הוא וכ"ת היכי שרינן דהא הוה ליה בורר אוכל מתוך פסולת י"ל דכיון דעז גופיה חזייא לאכילה ואסורה הוא דרביע עליה לא מקריא פסולת. וא"ת מ"מ הרי עז מוקצה מחמת איסור הוא ואף חלב היוצא ממנו ליתסר משום מוקצה יש לומר שמואל לטעמיה דלית ליה מוקצה ונולד. ועוד כתב הרמב"ן זכרונו לברכה דאפשר דאפי' למאן דאית ליה מוקצה שרי שאין מוקצה מחמת איסור הבא מעצמו כגון זה ולא דחייה בידים כגון נר אינו אוסר אלא בעוד האיסור עליו א"כ כשנסתלק האיסור כשעבר עליו כגון שוחט בשבת שאסורה משום מוקצה הוא כל שלא עבר כל השבת ואפילו בשוגג מכיון שנסתלק האיסור נסתלק המוקצה מן הדין שרי האי חלב שנחלב לתוך הקדירה שאעפ"י שהעז היה מוקצה מכל מקום לאחד שנחלב החלב נסתלק ממנו תורת מוקצה ולא נעשה איסור בדבר ובכה"ג ליכא למיחש ביה משום מוקצה והיינו טעמא דפרכינן בריש ביצה גבי ביצה שנולדה בשבת שבת דעלמא תשתרי ולא אסרינן לה משום מוקצה:

אמר רב פפא דכולי עלמא משקה הבא לאוכל לאו כאוכל הוא. זו היא גירסת ר' של רש"י ז"ל ואי הכי לא אתייא אליבא דהילכתא דקי"ל כרב יהודה אליבא דשמואל דס"ל דאוכל הבא לאוכל כאוכל הוא דאמוראי טובא בסוגיין סבירא להו כוותיה והגאונים ז"ל גורסים דכולי עלמא משקה הבא לאוכל כאוכל דמי והכי פירוש' אי האי משקה הוי בא לאוכל כדקס"ד שהוא שיהא מתערב עם האוכל דכולי עלמא כאוכל הוא לומר הכא אין משקה זה נותן טעם בפת כלל אלא בעוד לח שהאור מהבהבו ושורפו ונמצא שאינו בא לאוכל ואין עושין כן אלא כדי שלא ישרוף האור פניו של לחם והיינו טעמא דאמר לא הוכשר מפני שהוא משקה העומד לאיבוד וקסבר לאו משקה הוא הרמב"ן ז"ל:

למימיהן פטור אבל אסור. פרש"י ז"ל לפי שאין המשקה הזה מגופן ולאו משקה שנבלע בהם הילכך אינו כמפרק גמור אבל אסור גזירה אטו זתים וענבים. וקשיא עליה מדאמרינן לעיל בפרק תולין לא ליהדק אינש אפומא דשישא דילמא אתי לידי סחיטה ומדחיישי' דילמא אתי משמע דאי לא אתי לידי סחיטה הו"ל מלאכה ואע"פ שאין המשקה מגופה ולא שנבלע בה אלא ה"ט לפי שאינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד וכדאמרינן לקמן אבל שאר פירות היוצא מהן לא חשיב למשקה להתחייב עליו:

ולענין הלכה כשמואל דאמר אחד כבשים וא' שלקות לגופן מותר למימיהן אסור דבמאי דפליג עליה רב בשלקות דאמר למימיהן מותר הו"ל יחיד לגבי שמואל ורבי יוחנן דלרבי יוחנן למימיהן חטאת נמי מחייב ונהי דלא סבירא ליה כשמואל דאמר פטור אבל אסור מ"מ מודה ליה דאסור הילכך נקיטינן כשמואל וכיון שכן לא קיימא לן כרב דאמר ודג לצירו אפי' לתוך הקערה דכיון דבגמ' מדמי דג לצירו בהדי שלקות למימיהן ובשלקות למימיהן קיימא לן כשמואל דאמר פטור אבל אסור בדג לצירו נמי קי"ל כרב דאמר פטור אבל אסור מיהו נהי דקיימא לן דאסור לא קיימא לן כרבי יוחנן דאמר חייב חטאת דהוה ליה רבי יוחנן יחידאה לגבי רב ושמואל ותרוייהו פטרי וקי"ל דאינו חייב אלא על דריכת זתים וענבים בלבד:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה