אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף קמג.

דף קמב:

מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין. פירש"י עצמות וקליפין שאינן ראויין לאכילת בהמה והקשו בתוס' דהא תנן במתני' ושער של עדשים ושל פולין מפני שהוא מאכל בהמה ואוקימנא לה בגמ' כר' שמעון אלמא הא לאו הכי אפילו ר"ש מודה דאסיר כיון שאין תורת כלי עליהן:

מסלק את הטבלה כולה ומנערה. אוקימנא בגמרא כר"י ואע"ג דאית ליה לר' יהודה מוקצה ונולד הכא בשצריך למקומה של טבלא וכ"ת הרי נעשית בסיס לדבר האסור י"ל דכיון דבאמצע שבת הוא ודעתו לסלקא לא נעשה בסיס ועוד אכתוב בזה בפרק מי שהחשיך בס"ד:

פירורין שאין בהם כזית אסור לאבד ביד זו היא גירסת רש"י ז"ל ולא נהירא דמאי סייעתא אי משום דקתני מעבירין ולא קתני זורקין הא תנן נמי מגביהין מעל השולחן עצמות וקליפין ולא קתני זורקין לפי' נראה כגירסת רשב"ם ז"ל שהוא גורס מותר לאבד ביד ודייק לה מדקתני מפני שהן מאכל בהמה דמשמע דלאדם לא חזו הלכך מותר לאבדן ביד כשאר מאכל בהמה והכי מוכח בברכות בפרק אלו דברים דגרסינן התם וב"ה אומרים אם שמש ת"ח נוטל פירורין שיש בהן כזית ומניח פירורין שאין בהן כזית מסייע ליה לרבי יוחנן פירורין שאין בהן כזית מותר לאבדן ביד:

פרסייתא אסיר. כתבו בתוס' דלר' יהודה הוא דאסור לטלטולינהו דאית ליה מוקצה אבל לר"ש דל"ל מוקצה אפילו פרסייתא נמי שרו דהא חזו למאכל בהמה כדאמרינן בפרק במה מדליקין דרב אכל תמרי ושדי קשייתא לחיותא וכ"ת א"כ שמואל דס"ל כר"ש כדאיתא בסוף פ' מי שהחשיך ל"ל לטלטולינהו אגב ריפתא איכא למימר מחמיר היה על עצמו כדרבא דאמר לעיל אי לאו דאדם חשוב אנא בכיא אכפי למה לי וכן דעת הר' יונה והר"ז הלוי ז"ל אבל הרמב"ם זכרונו לברכה כתב דהני גרעיני להסקה הן עומדים וכדאיתא בפרק במה מדליקין דאליבא דר"ש דלית ליה נולד שרי לטלטולינהו ה"מ ביום טוב דחזו להסקה וכיון שראויין ועומדין הן לכך למשדינהו לחיותא נמי שרי אבל בשבת דלא חזו להסקה מוקצין נינהו דהא לא מייחדי אלא להסקה ואע"ג דחזו מעט לאכילת בהמה כיון דהשתא מיהת סתמן להסקה ובשבת להסקה לא חזי אסור לטלטלן וכדאמרינן בפרק מפנין חבילי קש וחבילי עצים וחבילי זרדין אם התקינן למאכל בהמה מטלטלין אותן ואם לאו אין מטלטלין אותן וכן נראה דעת הריא"ף ז"ל שכתבן בהלכות:

שמואל מטלטל להו אגב ריפתא רבא מטלטל להו אגב לקנא דמיא. לאו משום דפליגי עלה דהא אמרינן אמר רב אשי לעיל לא אמרו ככר או תינוק אלא למת בלבד דבהא אפי' רבא מודה דההיא דרב אשי במטלטל את האסור ממש אלא שדבר המותר מונח עליו אבל הני דשמואל ורבא איפכא הוי שמטלטל את ההיתר והאיסור מונח עליו ומטלטל עמו וכ"ח וליהוי ריפתא ולקנא בסיס לדבר האיסור וליתסר איכא למימר שכל עצמו אינו עושה כן אלא לזורקן לא הוו בסיס:

פרק כ"ב חבית

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה