אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף קכט.

דף קכח:

הלכת' כמר זוטר' דספק נפשו' להקל הלכת' אפי' אמרה אין צריכה אני מחללין עליה וכתב הרמב"ן ז"ל דבשאין שם חכמ' ורופא עסקינן ולפי שהדברי' שעושין לחיה בחול ידועין הן לכל אמרינן שאע"פ שאמרה אין צריכה אני שיחל עליה את השבת אע"פ שאין אנו יודעים אם יכולה זו להמתין עד הערב ולא תבוא לידי סכנה אפילו הכי כיון שנודע הוא שדבר זה עושין אותו לחיה וכל החיות צריכות לכך מחללין עליה מספק ואין שומעין לה דילמא תונבא הוא דנקט לה ומיהו בשיש שם חכמה ורופא ואמרי אינה צריכה שומעי' לה ולהם אבל משנסתם הקבר שומעי' לה שאינו בחזקת מסוכנת לאותן דברים שרגילות חברותיה לעשות לה ואפשר שיכולה להמתין. אבל (שלש') [ל'] אפי' אמרה צריכה אני כיון שאנו יודעים שאין לה חולי אחר ואף היא אינה אומרת כן הכל בקיאי' דמשום לידה אין לה סכנה לאותם דברים שהחיה רגילה בהן:

משעה שהדם שותת ויורד. כתב הריא"ף ז"ל דמדקאמר משעה שהדם שותת ולא קאמר עד שיתחיל הדם להיות שותת ממעי' מיניה דזמנו של רב הונא קודם לישיבת המשבר ופסק הלכה כאביי שאין מחללין עליה את השבת עד שתשב על המשבר ויהא הדם שותת ויורד. וזה מן התימה דלישנא דמשעה לא מוכח דקדים משום דקאי אמאימתי פתיחת הקבר אפילו לא קדים אשיעורא דאביי שייך למימר משעה ועוד דאי קדים הוה לו לרב אלפסי ז"ל לפסוק כרב הונא בריה דרב יהושע דאמר משעה שהדם שותת ויורד וספק נפשות להקל וכן פסק הרמב"ם ז"ל:

שבעה אמרה צריכה אני מחללין עליה אמרה אין צריכה אני אין מחללין קשיא דיוקא דרישא אסיפא ומיהו לענין הלכה נקטינן כסיפא דדוקא אמרה אין צריכה אני הא סתמא מחללין דספק נפשות להקל:

דבר שאין בו סכנה אומר לגוי ועושה. פי' מתירין מלאכה גמורה ע"י גוי אבל אין מתירין אפי' שבות דדבריהם ע"י ישראל וראייה לדבר מדאמרינן בפרק יו"ט שחל אמימר שרא למיכחל עינא מגוי בשבת אמר ליה רב אשי מאי דעתך דאמר עולא בריה דרב עילאי כל צורכי חולה עושין ע"י גוי בשבת ה"מ היכא דלא קא מסייע בהדיה אבל הכא קא עמיץ ופתח ומשני מסייע אין בו ממש והרי איסורו של כוחל אינו אלא מדבריהם כדאיתא בפרק המצניע ואפילו הכי לא שרי' לי' ע"י ישראל והיינו נמי דתניא לקמן בפ"ר אליעזר דמילה אין טורפין יין ושמן לחולה בשבת אלמא נהי דשרי' בחולה שאין בו סכנה מלאכה גמורה ע"י גוי לא שרי ביה שבות על ידי ישראל אלא א"כ נעשה כלאחר יד כדאמרינן גונח יונק חלב מפרק כלאחר יד הוא ובמקום צערא לא גזרו רבנן ומיהו כי לא שרינן שבות של דבריהם ע"י ישראל בחולה שאין בו סכנה דוקא בדליכא לא סכנת גוף ולא סכנת אבר אלא אי איכא סכנת אבר אע"פ שאין סכנת גוף מתירין בו שבות ע"י ישראל וראייה לדבר מדאמרינן בפרק אין מעמידין גבי עין שמרדה סבור מינה ה"מ היכי דשחיקי סמנין מאתמול אבל משחק ואיתויי דרך רשות הרבים לא משום דהוה סיד שאין בדבר סכנת נפשות אלא סכנת עין וא"ה שרי' היכא דשחיק' סמנין מאתמול אע"ג דאיכא שבות של דבריהם ע"י ישראל דליכא אפילו סכנת אבר נהי דשרי' מלאכה גמורה ע"י גוי לא שרי' שבות ע"י גוי וכדכתיבנא לעיל ומסתברא דכי שרי לה נמי ע"י גוי ה"מ בחולה שהוא נופל מחמת חוליו למשכב אבל במיחוש שאין אדם מתחזק בו והולך כבריא לא ולא עוד אלא דברים שהם מותרים לבריאים אסורים לו כל היכא שמעשיו מוכיחין שלרפואה מכוין זו היא ששנינו החושש בשיניו לא יגמע בהן את החומץ ואמרינן נמי בפ' אין מעמידין דאפילו היכא דכיאבי ליה טובא חושש קרו ליה לפי שדבר זה אינו חולי אלא מיחוש בעלמא ומשום הכי אסרינן גזירה משום שחיקת סמנין. ונמצאת למד דחולה שיש בו סכנה כל צרכיו נעשין ע"י גדולי ישראל אין בו סכנת נפש אלא סכנת אבר צרכיו במלאכות דאורייתא נעשין ע"י גוי ובשל דבריהם אפילו ע"י ישראל אין בו אפילו סכנת אבר אלא חולי בעלמא כל שנפל מחמתו למשכב צרכיו נעשין ע"י גוי אפילו במלאכות של תורה אבל לא ע"י ישראל ואפילו בשל דבריהם מיחוש בעלמא כגון חושש בשיניו וכיוצא בו אין מתירין לו כלום ולא עוד אלא שאפילו דברים המותרים לברי' אסורין לו כל שמעשיו מוכיחין שהוא מכוין לרפואה גזירה משום שחיקת סמנין זהו דעת הרמב"ם בדברים הללו:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה