חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קכג:
בראשונה היו אומרים ג' כלים ניטלין בשבת. פי' ג' כלים שאינם נעשים בסיס לדבר המותר שאלו בנעשין בסיס לא אסרו עליהן כלום דאי לא תימא הכי קערות וכוסות וצלוחיות הכי נמי דאסירי הא ודאי לא אפשר אלא על כרחין כדאמרן:
וחזרו והתירו מחמה לצל מדלא קאמר וחזרו והתירו לגמרי משמע דשלא לצורך כלל אסור שכיון שמתחל' לא נאסרו כולן בכל ענין חוץ משלשה כלים הללו אין לנו אלא מה שהתירו חכמים בהן וכל המתיר יותר מהם עליו הראיה והכי נמי משמע דאמר רבא לקמן קנים טעמ' מאי משום איעפושי בהאי פורתא לא מיעפש והא קנים מלאכתן להיתר ולרבא ס"ל דכל שמלאכתו להיתר אפילו מחמה לצל מותר אפי' הכי קאמר דכיון שאין צורך בטלטולי הקנים כלל אפילו לאחר התרת כלים אסור לטלטלן וזו ראיה ברורה למי שגורס ההיא רבא אבל יש נוסחאות שכתוב בהן רבה ולדידהו לאו ראיה היא דכיון דרבה בדבר שמלאכתו לאסור ס"ל דלצורך מקומו אסר כדאית' בסמוך לית ליה נמי היתרא במחמה לצל בכלי שמלאכתו להיתר כי היכי דלית ליה לאביי ומיהו אפי' דכלי שמלאכתו להיתר שלא לצורך הכלי אסור לטלטלו ה"מ בכלים אבל כתבי הקדש ואוכלין לא נאסרו מעולם כל המחמיר עליו להביא ראיה:
עד שאמרו כל הכלים ניטלין בשבת ואפילו בשתי ידים מדנקט תלמודא במילתיה דאביי בשתי ידים ובמילתיה דרבה בשני בני אדם משמע דבדאביי בדוקא נקטיה דלא שרי אביי אלא בניטלין באדם א' ואזיל לטעמיה דאמר בסוף פ' ב"מ בעי מיניה דמר בשעת מעשה ואפי' בתרתי גברי לא שריא לי' אבל לרבא דשרי בשני בני אדם ה"ה דאפילו טובא וכדמוכח' ההיא דפרק המוציא תפילין וכמו שכתבתי למעלה בפרק כל כתבי בס"ד:
הכא במאי עסיקינן מחמה לצל משמע דאפילו אם אותו טלטול דמחמה לצל אין צריכין לו לא מחמת השום ולא מחמת המדוכה מותר דבההוא גוונא דאמרינן באין בה שום דאין מטלטלין אותה מחמה לצל בשביל המדוכה בההוא גוונא גופה אמרינן דכשיש בה שום מטלטלין אותה בשביל המדוכה. וא"ת והיינו שרי לטלטל המדוכה בשביל השום והרי לא אמרו ככר או תנוק אלא למת בלבד י"ל ה"מ בדבר שאין בו תורת כלי שהקצאתו מחמת עצמו אבל בדבר שיש בו תורת כלי שאין הקצאתו אלא מפני שמלאכתו לאסור ועכשיו משמע היתר במלאכתו הרי מה שאסרו מתירו והוה ליה כקדרה שמטלטלת עם התבשיל: