חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף קיז:
אלא אמר רב אשי ג' מחיצות בלחי אחד זהו מבוי שאינו מפולש כו' ואפילו לרבי אליעזר דאמר בעינן שתי לחיים כו'. פרש"י ז"ל דתרוויי' כר' אליעזר וכן פי' הר"ז הלוי ז"ל ולפי' פסק כבן בתירא דכיון דרבנן דבעו לגבי אוכלין שלש מחיצות ושתי לחיים כרבי אליעזר א"ה בכתבי הקדש הקלו להתיר אפילו בלחי א' אף אנו נאמר דכיון דקיימא לן כב"ה דאפילו אוכלין מצילין למבוי שיש לו שלש מחיצות ולחי אחד לגבי כתבי הקדש נקל יותר להציל אפי' בשאין לו אלא שלש מחיצות בלבד בלא לחי ולא נהירא דאי הכי הוה ליה לרב אשי לפרושי ולמימר ותרוייהו אליבא דר"א אלא ודאי רב אשי כב"ה מוקי לה אלא כי היכי דלא תקשי לן אי הכי נציל לתוכו אפי' אוכלין ומשקין קאמר דבהא אפי' לר"א מודה ומשום דבעי למניי' אפילו לר"א לא מצי למתני דניצל לתוכו אוכלין ומשקין ולפ"ז קיי"ל כת"ק דמתני' וכן פסק ר"ח ז"ל והרב אלפסי ז"ל:
הציל פת נקיה אין מצילין פת הדראה כתבו בתוס' דמהא שמעינן דבי"ט מי שיש לו פת נקיה אסור לאפות פת הדראה והרשב"א ז"ל חולק בדבר דלא דמי דהכא גבי הצלה אסרו אפילו דברים המותרים משום דאי שריא ליה אתי לכבויי אבל י"ט אף פת הדראה אופה ואינו נמנע:
אכל לא משבת וי"ה מהא משמע דמיום הכפורים למוצאי יה"ך מציל דאם איתא דאפי' ביה"ך אינו מציל צריכא למימר דמשבת ליה"ך אינו מציל והיינו טעמא דשרי מפני עגמת נפש מידי דהוה אקניבת ירק דשרינן מן המנחה ולמעלה והכי איתא בהדיא בירושלמי דגרסינן התם ביוה"ך מאי אית לן על דעתיה דרבנן לא יציל כלום כל עמא מודו שמצילין מזון סעודה א' מפני הסכנה:
שכח פת בתנור וקדש היום מצילין מזון ג' סעודות. פי' דוקא בשאין לו מה יאכל דהא רדיית הפת שבות היא וכדאי' בפ"ק וכשהתירו כאן דוקא מפני כבוד השבת התירו ודוקא ע"י שנוי כדאמרי' כל כמה דאפשר לשנויי משנינן הילכך דוקא בשאין לו מה יאכל וכן נמי הא דאמרינן בואו והצילו בשאין להם מה יאכלו הא לאו הכי לא שרינן:
כל מלאכת עבודה יצא תקיעת שופר ורדיית הפת שהיא חכמה ואינה מלאכה. משמע דמדכתיב מלאכת עבודה הוא דדייקינן הכי וכיון שכן קשיא תינח בי"ט דכתיבה ביה מלאכת עבודה אבל גבי שבת דכתיב ביה מלאכה סתם מנלן דהא לאו מלאכה נינהו ואיכא נוסחאי דגרסי והדתניא ביה שמואל כל מלאכה לא תעשו יצא תקיעת שופר כו' ולא דייקי דלישנא דכל מלאכה משמע רבוייא ולא מיעוטא לפי' תירץ הרמב"ן ז"ל דודאי דמקרא דמלאכת עבודה היא דנפקא לן וכ"ת תינח י"ט דכתיב ביה הכי אבל שבת מנלן היינו טעמא משום דבסדר בא אל פרעה כתיב גבי חג המצות כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל לכל נפש ובפ' כל הבכור כתיב בחג המצית לא תעשה מלאכה ולא כתיב כל כיון שלא הזכיר באותה פרשה היתר מלאכת אוכל נפש אע"פ שהזכיר בסדר בא אל פרעה ובסדר אמור אל הכהנים כתיב בחג המצות כל מלאכת עבודה ומהאי קרא קא דייק תנא דבי שמואל דהאי מלאכת עבידה לא אצטריך להתיר מלאכת אוכל נפש שכבר התירו בפ' בא אל פרעה וכיון שכן בסדר אמור אל הכהנים ליכתוב מלאכה ולא ליכתוב כל ולא ליכתוב נמי עבודה וכדכתי' בפ' כל הבכור א"ו להתיר תקיעת שופר אתא וכיון שכן למדנו שתקיעת שופר ורדיית הפת אינן בכלל כל מלאכה דאם איתא כיון שתקיעת שופר אינה אסורה בי"ט כדדייקינן ממלאכת עבודה בסדר בא אל פרעה דכתיב אך אשר יאכל לכל נפש היה לו לפרוט גם כן שמה שאינו מלאכת עבודה כגון תקיעת שופר שרי אלא ודאי האי קרא גלי לן דתקיעת שופר בכלל כל מלאכה ליתיה הילכך אפי' בשבת נמי' דכתיב ביה כל מלאכה שרי וכ"ת ליכתוב קרא שריותא דמלאכת עבודה גבי שבת ואנא אמינא דק"ו לי"ט י"ל דמלאכת עבודה נמי משמע שריותא דאוכל נפש ומש"ה לא כתביה גבי שבת שאם לא תאמר כן למדנו היתר אוכל נפש בחג המצות דכתיב ביה בהדיא אך אשר יאכל לכל נפש אבל בשאר מועדות כולהו מנלן א"ו מדכתיב בכולהו מלאכת עבודה ילפינן שריותא נמי דאוכל נפש ומש"ה לא כתביה גבי שבת:
רבי זירא בצע לכולא שרותיה. פרש"י ז"ל חתיכה גדולה שיש בה די לכל שירותיה. ואף במסכת ברכות פי' כך והקשה הרשב"א ז"ל דאדרבה כל כה"ג עין יפה מקרי וכדאמרינן התם ב"ה בוצע כדי שיבצע בעין יפה והיכי קרי ליה הכא רעבתנותא ועוד זה מענין שמעתינו לפי' פי' דבצע על כל הככרות קאמר ומשום דקאמרי דנקיט תרתי ובצע חדא קאמר דר' זירא בצע אכולהו ככרות דמנחי קמיה ומשום הכי קאמר דמחזי כרעבתנותא:
שנאמר והיה ביום הששי והכינו לאלתר. פירוש מדכתיב והיה קא דייק דמשמע בהיות יום ששי מיד והכינו וכ"ת אם כן אפי' מאורתא ליתא דיום כתיב ועוד שהמן לא היו לוקטין אותו בלילה:
כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת כתב הרב בעל ה"ג ז"ל שאין חיוב סעודות הללו להמתין כדרכן בשחרית בצהרים ובמנחה אלא אפילו מפסיק באמצע סעודתו בברכת המזון ואע"ג דלא מסלק טבלא אלא פורס מפה ומברך והדר שרי המוציא ואוכל כביצה ומברך שפיר דמי. ולפי זה הא דאמרינן בסמוך קערות שאכל בהן שחרית מדיחן לאכול בהן במנחה לאו דוקא אלא אורחא דמילתא נקט ואיכא נמי מאן דאמר דמשלים להו בפירי ובמיני תרגומא כדאמרינן בפרק הישן לדברי ר' אליעזר שאומר ארבעה עשר סעודות חייב אדם לאכול בסוכות במאי משלים להו ומהדרינן במיני תרגומא היינו פירות ואע"ג דרבא פליג עליה בפרק בתרא דיומא ואמר דפירי לא בעו סוכה מסקנא דההיא שמעתא לאו כרבא אתיא:
ולפי זה הא דאקשינן ואמרינן אי לרבנן ט"ו הויין ואי לר' חידקא י"ו הויין משום דכיון דאורחייהו דאינשי שאין קובעין סעודה אלא על הפת ס"ל דאי בעי למיכל נהמא מחייבין למיתן ליה אבל אה"נ דאפילו במיני תרגומא בלבד יצא וכתב ר"ת ז"ל דנשים חייבות בשלש סעודות וכן נמי לבצוע על שתי ככרות שאף הן היו בנס וא"צ לכך שבכל מעשה שבת איש ואשה שוין כדילפינן מזכור ושמור את שישנו בשמירה ישנו בזכירה דכלל זה הוא כל חיובי שבת: