חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף צט.
אמר אביי בין עגלה לעגלה כמלא אורך עגלה מהכא מוכח ששתי עגלות היו הולכות ממש זו בצד זו ומדאמרינן במתני' שתי עגלות זו אחר זו ברשות הרבים מושיטין את הקרשים מזו לזו שמעינן שארבע אמות עגלות שבהן נושאין את הקרשים שהיו מהלכות שתים תחילה זו בצד זו ושתים אחריהן זו בצד זו וכתב רש"י ז"ל שכל אחת מן הטבלות היתה נושאה י"ב קרשים וכמו שכתיב בפירושיו הא דאמרי כדי עגלה כמלא רחב עגלה דהיינו שתי אמות ומחצה פי' ז"ל דבין שני צידי עגלה קאמר דהוי שתי אמות ומחצה כל צד וצד אמה ורביע ומאי דאמר אביי בין עגלה לעגלה כמלא רוחב עגלה היינו הריוח שמחודה של חיצון של אופן עגלה הסמוכה לה שהרי כל קרש אורכו עשר אמות נמצא שהיה יוצא חוץ לצדי העגלה שתי אמות ומחצה וכיון ששתי עגלות היו הולכות זו בצד זו צריך שיהיו מרוקות זו מזו חמש אמות ודאקשינן למה לי באמתא ופלגא סגיא פי' ז"ל למה לי רוחב עגלה תרתי ופלגא באמתא ופלגא סגיא וישפשט על חודן והאי פירושא מחו ליה מאה טבולי חדא דכיון שכל קרש וקרש אינו אלא נשא על גבי עגלה אחת למה היו הולכות שתי העגלות זו כנגד זו בשוה ועוד היכי מקשינן באמתא ופלגא סגיא דהא אף משתי אמית ומחצה לא משמע דלסגי שהרי הקרשים ארוכין וכבדין ועוד למה דקדק המקשה הא שיעורא לאמתא ופלגא ולא פחות מכן או יותר מכן ועוד למה הזכיר רש"י ז"ל וישכיבם בה על חודן שהרי אלו היה אפשר לו להעמידן על רחבן ולא יהיו הטבעות שבגביהן מונעין זה הוו קיירין טפי ברחבן מבחודן מפני שמושבן יותר רחב. ועוד שרש"י ז"ל הקשה על עצמו דהיכי אמרינן דאין רוחב רשות הרבים אלא י"ו אמה דהא עשרים אמה הוי שהרי ארכו של קרש י' אמה ושני קרשים זה אצל זה הרי עשרים אמה ותירץ ז"ל דיש קרשים דכיון שהקרשים למעלה מעשרה הן ולמעלה מעשרה אין רשות הרבים לית לן לאחשובי בכלל רשות הרבים אלא מקום העגלות וריוח שביניהן ואינו מפסיק שאם כן דמה שהקרשים יוצאים בצדדים אינו בכלל אף מה שהקרשים יוצאים בין עגלה לעגלה לא יהא בכלל שהרי לא היו מרחיבין את העגלות זו מזו אלא מה שהקרשים יוצאין חוץ לצידי העגלה כל זה הקשה עליו ר"ת ז"ל לפיכך עיקרן של דברים כדברי הגאונים ז"ל שפירשו שהקרשים היו נתונים בין שתי עגלות ראשן אחד על גבי עגלה שאכלה ומשום הכי היו מהלכות שתים זו בצד זו ונמצא ששתי עגלות ראשונות היו נושאות כ"ד קרשים ושתי עגלות אחרונות כ"ד ומאי דאמרי' בין עגלה לעגלה כמלא אורך עגלה דהיינו חמש אמות היינו משום דמה שבין כל עגלה לאופן ועובי האופן היו שתי אמות ומרצה דמאי דאמרינן דצידי עגלה שתי אמות ומחצה לאו שני צדי העגלה קאמרינן כדברי רש"י ז"ל אלא כל צד וצד ממנה ונמצא שמדופן עגלה זו לדופן עגלה שאצלה שיש ביניהן שני צידי עגלה הוי כמלא אורך עגלה שהן חמש אמות ונמצא הקרש שהוא נתון על שתי העגלות ראשו אחד דבוק לדופן החיצון של עגלה זו וראשו האחד דבוק לדופן החיצון של עגלה זו ומשום הכי מקשינן אלא דקי"ל שרוחב רשות הרבים י"ו אמה הויין חמש עשרה אמה הויין שהרי מחודו החיצון של אופן החיצון של עגלה זו עד חודו החיצון של אופן החיצון של עגלה שאצלה ליכא אלא ט"ו אמה ומשני דאמתא יתירתא הואי דהוי קאי בה בן לוי:
והשתא אתי שפיר מאי דמקשינן באמתא ופלגא סגיא ואצדי עגלה קאי דאמרינן דהויא שתי אמות ומחצה ומקשינן למה ני כולי האי דהא לית לן למקפד אנא שלא יהיו הקרשים יוצאים חוץ מעגלה וצדה הלכך באמתא ופלגא סגי לצדי עגלה שהרי יהא בין שתי עגלות וצידיהן י"א אמה ואע"ג דבבציר פורתא נמי סגי שהרי אורך הקרש אינו אלא עשר אמות בההוא פורתא דאיכא לאפחותי מאמתא ופלגא לא דק כאורחא דתלמודא למנקט שיעור שלם דהיינו או אמות שלימות או חצי אמה: