אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף צו:

דף צו.

גמי הוצאה גופה היכא כתיבה. כבר כתבתי בריש מכילתין דאע"ג דהוצאה הוה במשכן וכדתניא בפ' במה טומנין הם הורידו את הקרשים מעגלה לקרקע ואתם אל תוציאו מרשות היחיד לרשות הרבים אפילו הכי אי לא הוה כתיבא בקרא לא חשבינן לה מלאכה משום דמלאכה גרועה היא ומשונה משאר המלאכות דמה לי מוציא מרה"י לרה"ר ממוציא מר"ה לרשות היחיד ומשום הכי אע"ג דהוה במשכן בעינן היכא כתיבא:

מה להלן ביום אסור אף כאן ביום אסיר ק"ל נהי דילפי' דבשבת קאי ממאי דמשום איסורא אכריז הכי דילמא משום דשלימה ליה מלאכתו וניחא לי דאי משום דשלימה ליה מלאכתו הוא דאכריז ג"ש ל"ל דמאי נ"ל מינה אי אכריז בשבת אי בחול א"ו משום איסורא אכריז הלכך אהני לן ג"ש לא לאשמועינן דהוצאה אסורה בשבת. ואי קרי ליה מאי קרי ליה תולדה פירוש לא מיבעיא ליה אמאי לא הויא הכנסה אב כי היכי דהויא הוצאה דאי הכי מיבעיא ליה כי מהדר ליה נפקא מינה כו' לא מהדר ליה ולא מידי אלא הכי קא מיבעיא ליה מאי נפקא מינה אי הוי אב ותולדה אבל טעמא דמילתא אמאי מיקריא אב ואמאי מיקריא תולדה סמיך ביה אמאי דמפרש ר' אליעזר דלגבי הא מילתא תנן ור' אליעזר כי הדדי נינהו ובתר הכי בעי לר' אליעזר דמחייב אתולדה במקום אב מאי נפקא מינה ומהדר ליה דאה"נ דלא נפקא עינה מידי אלא דמיקרו הכי משום הך דהואי במשכן חשיבה (והאם) [והך] דלא הוה במשכן כלומר תולדות של שאר המלאכות כיון דלא הוי במשכן אע"פ שהן דומות לאותן מלאכות שהיו במשכן לא חשיבי והאי טעמא סגי לכולהו מלאכות ותולדותיהן חוץ מהוצאה והכנסה אבל להני לא סגי משום דכי היכי דהוצאה הות במשכן הכנסה נמי היתה ומשים הכי מפליג תו ואמר הך דכתיבה קרי ליה אב כלומר הוצאה והכנסה לא ממשכן אנו למדין אותן לפי שחדוש הן וכמו שכתבתי למעלה אלא משום דהוצאה כתיבה וממילא ילפינן נמי הכנסה דסברא היא ומיהו הוצאה דכתיבה מקריא אב והכנסה דלא כתיבה מיקריא תולדה והקשה הרמב"ן ז"ל היכי קאמר דלר' אליעזר לא נפקא לן מידי אלא שמא בעלמא דהא איכא למימר דנפקא מיניה דמשום הכי קרי לי' תולדה דאי מתרי ביה משום דידיה מחייב כדאמרינן משמר משום מאי מתרינן ביה רבא אמר משום בורר ואלו הוי כולהו אבות מלאכות והתרה באב זה משום אב אחר אינה התראה כלל וי"ל דלר' אליעזר כיון דמחייב אתולדה במקום אב אין התולדה נגררת אחר האב כלל הלכך צריך עליה התראה בפני עצמה והא דבעינן אמאי קרי ליה אב ואמאי קרי ליה תולדה גבי הוצאה והכנסה יותר מעל שאר מלאכות לפי שתולדות שאר מלאכות הרי הן מורות בעצמן שהן טפלות לאבות שלהן כגון כניף מילחא למעמ' ומכבד לבונה וכולהו מלאכות אחרינייתא דכוותייהו הלכך לא קשיא בהו מידי אבל בהוצאה והכנסה קא בעי שכיון ששוות הן ושתיהן היו במשכן מאי איכא בין הוצאה להכנסה ופריק הא דהואי במשכן כלומר אגב אורחיה יהיב טעמא לכולהו אבות מלאכות ולהוצאה והכנסה נמי:

שכן אורגי יריעות זורקין מחטיהן זה לזה. הקשה כר הרשב"א ז"ל א"ה מי הוו ותי' דמשום דלא קמה לה במסקנא לא דייקי' בה כולי האי ולדידי לא צרכי' להכי דמעביר או זורק ארבע אמות ברשות הרבים כמוציא מרשות לרשות הוא לפי שארבע אמות של אדם כרשותו דמיין וכשמוציא חוצה להן דמי למוציא מרה"י לרה"ר הלכך אע"ג דהות במשכן אינה אב בפני עצמה דהויא לה לגבי הוצאה בשובט ומדקדק דאמרינן הן בכלל מסך ואורג:

אלא כל המעביר ד' אמות ברשות הרבים גמרא גמירי לה פי' הכי גמירי שיהא בכלל מוציא דאי לא תימא הכי הא קיימא לן דאין עונשין מהלכה למשה מסיני והיכי לימא שמואל בתר הכי דמקושש מעביר ד"א ברשות הרבים הוי א"ו כדאמרן:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה