אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף פז.

דף פו:

בתלתא אמר להו מצות הגבלה. היינו טעמא דאמרי' הכי משום דכתיב ויגד משה את דברי העם אל ה' ולא מצינו שאמר הקב"ה למשה שיאמר לכם שום דבר לישראל ושקבלוהו ישראל ממשה כדי שיהא למשה צריך להשיב לפני הגבורה שקבל והו ישראל וכדאמרינן בברייתא בסמוך אלא על כרחין זו מצות הגבלה שהיא מאוחרת במקרא וראוי' להיות מוקדמת. ויש סמך לזה בפרשה שלא מצינו שם שאחר שאמר לו הקב"ה למשה מצות הגבלה שאמרה לישראל אלא ודאי בשלישי לר' יוסי או ברביעי לרבנן אמרה להן ונרמז הדבר במה שכתוב ויגד משה את דברי העם אל ה':

מאי דרש היום ומחר היום כמחר. וא"ת כיון דמדרש דרש שלאו מדעתו הוה ובודאי שהרבה עשו דרש כיוצא בזה. וי"ל דכיון דכתיב והיו נכונים ליום השלישי פשטיה דקרא ליום הציווי קאמר ואי משום דכתיב היום ומחר לא משמע איפכ' שהרי בחצי היום שייך למימר היום ומחר ואדרבה היום ומחר הכי משמע טפי דהיום אותו יום שהוא עומד בו משמע אלא שמשה רבינו כיון לדעת של מקום שלכך נתכוון והסכים הקב"ה על ידו:

פירש מן האשה. וא"ת ומנלן דמעצמו פירש שמא לא פירש עד שאמר לו הקב"ה פה עמוד עמדי י"ל שאלמלא מדעתו עשה כן למה לא אמר לו שכינה כך עד לאחר מתן תורה והלא אף מתחלה היה מדבר עמו בכל שעה אלא ש"מ שמפני שהוא גדר עצמו בכך אמר לו הקב"ה ואתה פה עמוד עמדי. אי נמי כיון שדברו עליו אהרן ומרים כשפירט מן האשה כדכתיב הרק אך במשה דבר השם משמע שמעצמו התחיל לפרוש שאלו לא פרש עד שאמר לו הקב"ה לא היו מדברים עליו אלא מעצמו פירש ולא הודיע שהסכים הקב"ה על ידו עד משנה תורה לפי שכיון שלא היה ציווי ממש לא היה צריך להודיע:

אשר שברת יישר כחך ששברת, וא"ת מאי טעמא דרשינן האי אשר מלשין אשור טפי מכל אשר שבמקרא. י"ל מדכתיב אשר שברת ושמתם ושמעינן מינה דלוחות ושברי לוחות היו מונחים בארון וש"מ שהיתה שבירתן חביבה לפניו דאי לא לא היה מצווה להניחן בהארון שאין קטיגור במקום סניגור ומדרש הגדה שיהושוע ושבעים זקנים תופסין בידיו שלא ישברם ולא יוכלו לו אמר הקב"ה תהא שלום באותה היד שנאמר ולכל היד החזקה אשר עשה משה ואפשר דמשום הכי דריש להאי אשר משם אשור:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה