חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף פג.
ולוקשיה רחמנא לנבילה וא"ת ואי אקשה לנבילה לא היה משא שלא מטמא אלא אדם בלבד שכך שנינו גבי נבילה עכשיו שהוקשה לנדה כל הראוי למשכב ומושב והאדם מטמאין במשא שלה ואפשר שאין דין משכב ומושב מטמאין בע"ז. ולר' עקיבא למאי הלכתא איתקש לשרץ למשמשיה בדין הוא דהוה מצי למימר דלא מטמא באבן מסמא אלא איידי דאמר הכי לעיל לרבא אמר נמי הכי לר"א אי נמי דאמסקנא סמיך דאמרינן דאתקש למת ומת לא מטמא באבן מסמא הלכך אלא משום מיעוטא דאבן מסמא לא הוה צריך הקישא דשרץ ואצטריך משום משמשיה:
מי אלימא ממתני' ודקארי לה הוה ס"ל דכיון דקתני ע"ז לשרץ ומשמשיה כשרץ שרץ דעבודה זרה כשרץ דמשמשין מה שמשמשיה לא מטמו במשא ע"ז נמי ואפילו הכי דחי ליה דלא אלימא ממתני' והא כדאיתיה והא כדאיתיה:
מתקיף לה רב אשי מאי הן נ"ל דרב אשי לאהדוריה לאתקפתא קא מהדר וה"ק בשלמא לר' אליעזר ניחא דהך דקתני לאו לאשמעינן היא גופא דמילתא פשיטא היא וכדברי רש"י ז"ל אלא אורחי' דלישנא בהכי כלומר אין מטמאין אלא הן אבל לא משאן ולפי שהיסט משמע משא ומשמע היסט נקט האי לישנא לומר שאין מטמאין אלא הן עצמן דהיינו מגען אבל לא ענין אחר שבהן ואיידי דאמר תנא קמא הן ר' עקיבא נמי אהדר ליה בלישניה דהן והסיטן מטמאין אבל לרבה קשיא דהא ס"ל דלרבנן טומאה אחרת יש בע"ז חוץ מהיא עצמה וסדר טומאותיה הוא מונה לומר שהיא והיסטה טמאין ואי הכי למה ליה למימר היא פשיטא דאי טהורה היאך יטמא היסיטא והיינו דרב אסי לא אצטריך לשנויי אלא לרבה אבל לר' אליעזר לא אצטריך דברייתא אתיא ליה כפשטה וכמו שכתבתי וזה על דרך רש"י ז"ל אבל לא בדבריו ובקצת נוסחאות מצאתי אי הכי מאי הן וזה סעד לדבריו והרב יוסף הלוי פירשה בענין אחר ולא נתחוור בענין:
כדתנן הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שניה כרע הזב טמאין כרעו הן טהורין פרש"י ז"ל שלא מצינו ונשא את הזב שיהא טמא אלא במשכב ומושב והאדם אבל כרע הזה טמאין מדין היסט והא דמייתו כדתנן היינו לענין הדין דהיסט אבל לא' לענין הדין דבאוכלין ומשקין כרעו הן טהורין ובאדם ומשכבות ומושבות כרעו הן טמאין וכך שנינו הזב בכף מאזנים ומשכבות ומושבות בכף שנייה כרע משכב הזב טהורין כרעו הן טמאין כלומר מדין משכב שהוא תחתונו של זב אינו מטמא משכב לעשותו אב הטומאה כרעו הן טמאין כלומר מדין משכב שהוא תחתונו של זב וקתני סיפא הזב בכף מאזנים ואוכלין ומשקין בכף שנייה טמאין כלומר דמאי דקיל במשכבות ומושבות דהיינו כרע הזב דחמיר באוכלין ומשקין וכדכתיבנא והא דאמרינן בגמרא כדתנן מההיא מתני' דכתיבנא מפקינן שלא מצינו אותה במשנה שנוייה על הסדר שהביאו אותה בגמרא אלא שאי אפשר שברייתא שנוייה כך ולפי שעיקרה בהך מתני' דכתיבנא קאמר דתנן וכן במקומות הרבה: