אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף פא.

דף פ:

עצם כדי לעשות תרווד למימרא דשיעורא דרבי יהודה נפיש פירוש דקס"ד דהאי אף דר"י היא אף של גל שפותח' בפני עצמה ונפיש שיעורא מתרוד ומש"ה פרכינן ומשני' דמאי אף חפי פותחת ובציר משיעור דרבנן:

תנו רבנן חפי פותחת טהורין. פרש"י ז"ל חפין של עצם והוזקק לומר כן דמשתמע ליה דדומיא דמתני' הוא ופי' דקודם שקבען בפותחת טהורין לפי שלא נגמרה מלאכתן אבל בשקבען בפותחת שנגמרה מלאכתן טמאין דאע"ג דחפין פשוטין נינהו הא אמרינן בפ"ק דחולין דכלי עצם פשוטיהן טמאין ואי משום שקבען בפותחת שהוא של עץ פשוטי וטהור ומשום דהוי כלי עץ וקי"ל דכל המחובר לטהור טהור ופותחת לאו פשוטי כלי עץ הוא שהרי יש לה בית קבול מפתח ואיכא למידק עליה דפשוטי כלי עצם טהורין הן וכדתנן במסכת כלים ומייתי' לה לעיל בפ"ק כלי עץ כלי עור וכלי עצם וכלי זכוכית מקבילהן טמאין ופשוטיהן טהורין ודאמרי' בפ"ק דחולין דכלי עצם ככלי מתכות דמי היינו לענין שגולמיהן טהורין כגולמי כלי מתכות ועוד דבית קבול של פותחת לאו חשיב קבול לענין קבולי טומאה דבעי' שיהא מטלטל הדבר המטלטל המתקבל ע"י הכלי שיש לו בית קבול דמש"ה מטהרין קב הקטע אא"כ יש לו בית קבול להכניס ביה ראש שוקו משום דבעי' שיהא מה שמתקבל בתוך בית קבול שלו מטלטל עם הכלי ופותחת לאו בר הכי הוא ותו קשיא עליה דאי האי בית קבול דפותחת חשיב קבול לענין טומאה אמאי לא אצטריך למימר בטומאה דחפין משום דכלי עצם פשוטיהן טמאין הא אפילו יהו טהורין כיון שקבען בפותחת וחד כלי הוא דינא הוא שיהיו טמאין אלא עיקרן של דברים דחפין הללו של מתכות הן וגבי כלי מתכות היא שנוייה במסכת כלים ובשלא קבען טהורין שלא נגמרה מלאכתן וטמאין ואע"פ הפותחת הוא של עץ וקבול דידה לא חשיב לענין טומאה אפילו הכי כיון שהחפין הן של מתכות טמאין דפותחת הולכין אחר חפין והכי תנן התם בפרק י"ג דמסכת כלים כלי עץ המשמש את המתכת טמא ומתכת המשמש את העץ טהור כיצד פותחת של עץ וחפין שלה של מתכת טמאה פותחת של מתכת וחפין שלה של עץ טהורה:

אמר רבא אסור למשמש בצרור בשבת פירש"י ז"ל דמי שא"י ליפנות דאמרינן לקמן דמשמש בצרור באותו מקום בשבת אסור משום הסרת נימין. פירוש לפירושו דאע"ג דרבא ב"ר שמעון ס"ל דדבר שאין מתכוין מותר ובסמוך דבעי' למיסר קנוח בחרס משום הסרת נימין שרי' ליה משום דבר שאין מתכוין הכא שני דכל שאינו עושה כדי לקנח אלא להרחיב הנקב איכא פסיק רישיה בהשרת נימין אבל ר"ח ז"ל פי' דלמשמש בגוף הצרור כדי להחליקו לצורך קנוח אמרינן דאסור משום דמחזי כמתקן כלי ואמרינן א"כ ליסתכן כלומר דאי מקנח ביה בלאו הכי דילמא תבר להו לשיני דכרכשתא ומסקי' דמשמש כלאחר יד שרי ואם לאו בהכרע פירש"י ז"ל כשיעור הבינוני שהוא המכריע דהיינו כאגוז וכדקאמרינן בתר הכי מדוכה קטנה של בשמים מילתא אחריתי היא וקאי אדלקמיה דאמר רב אם יש עליה עד מותר ולא מחוור דאגוז אע"פ שהוא בין כזית לכביצה כיון שלא נאמר בדרך הכרעה לא מיקרי מכריע ועוד דמדוכה קטנה של בשמים אין דרך לקנח בה ואפילו יש בה עד שקר הוא זה ועוד בלאו עד נמי מאי טעמא לא שריא דהא כל שמלאכתו לאיסור מותר לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו אלא ודאי כונה חדא מילתא היא והכי קאמר ואם לאו כלומר שאין לו מקום קבוע לבית הכסא לא התירו לו מלא היד אלא אבן אחת בהכרע מדוכה קטנה של בשמים כלומר כמשקלה והכי מוכח האי פירושא בירושלמי ורב ששת אמר בתר הכי דאפילו אבן גדולה כל שיש בה עד מותר לטלטלה שמוכנת היא לכך:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה