חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף עח.
אמר אביי בגלילא שנו פרש"י ז"ל שהיו עניים ומקפידים על דבר מועט וחסין על מים וחלב לשוף בהן את הקלור ואין שפין אלא במים הילכך רפאתן נמי שכיחא ואזלי' לחומרא פי' לפירושו שאע"פ שהרבה מסתפקין למים יותר מרפואה אפי"ה כיון שהכל מסתפקין בהן לרפואה כדרך שהכל מסתפקין מהם לשתיה שכיחא ושכיחא קרינא ביה אבל ר"ח ז"ל פי' שמי גלול ידועין הן לרפואה ובכל מקום מתרפאין מהן ולפי' רפואתן מצויה בכל מקום כשתייתן במקומן ודאמרי' נמי בדשמואל דאמר כולהו שקייני מסו ומטללי לבר ממיא ר"ח ז"ל גריס בה מסו ומצערי בר ממיא דמסו ולא מצערי ופי' שהמים כולן שתייתן לרפואה הוא וכיון דעיקר שתייתן לרפואה שיעורן כרפואה פירוש לפי שאע"פ שהשתיה אינה אלא ברביעית כיון שהיא עושה רפואה ופעמים שעושין מהן רפואה לקלור רפואתן שכיחא והולכין אחר רפואה קטנה שלהן לחומרא ולפי פירושו כי קאמר כולהו שקייני מסו בעשויין לרפואה קאמר פאספארגוס וחביריו:
אטו מצניע לאו מוציא הוא אמר אביי הכא במאי עסקי' כו' פרש"י ז"ל דבדין הוא דלשני ליה דהכי קאמר במה דברים אמורים במוציא שלא הצניעו אבל כל שהצניעו מתחלה והוציא אח"כ בכל שהוא אלא משום דר"ש בן אלעזר היא ושמעי' ליה לעיל דס"ל דנתחייב זה במחשבתו של זה נקט לה הכי ולא מחוור חדא דלאו ר"ש בן אלעזר היא אדרבה משמע דת"ק היא דהא מילתיה דרשב"ג פסקא בינייהו ומשמע דת"ק הוא דהדר למילתיה וכיון שכן הוה ליה לשנויי במצניע שהוציאו ועוד דאי ר"ש בן אלעזר היא למה ליה לאוקומה בתלמיד שאמר לו רבו דמשמע משום שדעתו סמוכה על דעת רבו הוא הא באינשי דעלמא ס"ל לר"ש בן אלעזר דמחייב זה במחשבתו של זה אלא עיקרן של דברים דאליבא דת"ק הוא דמתרץ לים ומשום הכי לא שני ליה דהכי קאמר במה דברים אמורים במוציא שלא הצניעו אבל במצניע שהוציאו בכל שהו משום דלא דייק ליה לישנא דאי הכי הו"ל למימר במד"א בסתם בני אדם אבל המצניע בכל שהו ומש"ה שני דבתלמיד שאמר לו רבו עסקי' וקמ"ל דאע"ג דלא ס"ל לת"ק נתחייב זה במחשבתו של זה ה"מ באינשי דעלמא אבל בתלמיד ורבו מודה לו וה"ק במד"א במוצי' כולו במי שאין לו שום מחשבה אחרת אלא הוצאה בלבד אבל במצניע כלו מי שיש לו ליסמך במחשבת מצניעו כתלמיד לרבו כל שהו:
דע"ח ע"א מתני' נייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין חייב וא"ת כיון דתנא דשיעורא דנייר כדי לכתוב עליו קשר מוכסין דמש"ה חשיב למה ליה למתני תו המוציא קשר המוכסין חייב י"ל דהו"א אע"ג דתלי שיעורא דנייר בקשר המוכסין לאו משום דקשר המוכסין חשיב אלא משו"ה מחייב בהאי שיעורא משום שראוי לכתוב בו שתי אותיות דידן ומשתייר בה אכתי בית אחיזה משו"ה אצטריך למתני תו דהמוציא קשר המוכסין חייב א"נ מאי והמוציא קשר המוכסין חייב אפילו לאחר שהראהו למוכס וסתמא כרבי יהודה: