אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף סח.

דף סז:

גמרא גבי שביעית משום דקא בעי למתני עוד כלל אחר אמרו תני כלל גדול וא"ת ובשביעית מאי גודלי' דקמא מדבתרא הא בקמא מני כלל גדול אמרו בשביעית כל שהוא מאכל אדם ומאכל בהמה וממין הצובעין ואינו מתקיים בארץ יש לו שביעית ולדמיו שביעית יש לו ביעור ולדמיו ביעור ובכללא בתראה תני להו נמי להני אלא דבמקום אינו מתקיים תני התם מתקיים ובמקום יש לו ביעור תני התם אין לו ביעור י"ל נהי דלא נפישי מילי דקמא מבתרא כיון דחומרא דידיה נפיש דבכלל קמא קתני יש לו ביעור ולדמיו ביעור משא"כ בבתרא משו"ה קתני התם כלל גדול וא"ת והא באידך פירקין דמסכת שביעית תני ביה כלל גדול כל שהוא מיוחד למאכל אדם כו' ואע"ג דליכא כללא אחרינא בתריה תירצו בתוס' משום דהוי כלל גדול מעוד כלל אחר אמרו דקתני בפ"ק דההוא ועוד כלל אחר משתמש לפניו ולאחריו למיתני בהנהו גדול:

והא גבי מעשר דקתני עוד כלל אחר אמרו. פירוש וכללא קמא נפיש מדבתרא דבקמא תני תלת מילי כל שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ובכללא בתרא לא תני אלא תרי מילי דהיינו כל שתחלתו אוכל וסופו אוכל וכל שאין תחלתו אוכל וסופו אוכל ואפ"ה לא קתני כלל גדול. ולבר קפרא דתני כלל גדול במעשר בדין הוא דהוה מצי לשנויי לבר קפרא כדבעי' למימר מעיקרא דמשום דקתני ועוד כלל אחר אמרו תני כלל גדול אלא דניחא ליה לאשכוחי לבר קפרא טעמא כעין טעמא דמתני' אי נמי אפשר דבר קפרא במתניתיה לא תני ועוד כלל אחר אמרו:

ואלו פאה ליתא בתאנה וירק. פירשו בתוס' דכולהו מילי בר מאין מכניסן לקיום ואין לקיטתו כאח' חייבין בפאה מדאורייתא בין זרעי' בין אילנות דתניא בת"כ קצירך אין לי אלא תבואה קטנית מנין ת"ל בארצכם אילנות מנין ת"ל שדך יכול הירק והקישואים והדלועים והמלופפות והאבטחין הכל בכלל ת"ל קציר מה קציר מיוחד שהוא אוכל ונשמר וגידולו מן הארץ ולקיטתו כאחד ומכניסו לקיום ואפשר שמפני ביטול עניים פטרה תורה מינין הללו שכל שאין לקיטתו כאחד יהיו עניים צריכים לישב ולשמור מתי ינוח בעל פאה כאותה שאמרו בפרק במה מדליקין ואף נמי ירק מפני שאין עת ידוע ללקיטתו איכא ביטול עניים ולפיכך פטרה אותן תורה ואף חכמים לא החמירו לחייבן מפני טעם זה אבל שאר מינין חייבין בפאה מדאורייתא וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל ר"ת ז"ל כתב שאין לך חייב בפאה מן התורה אלא אותן דברים שחייבין במעשר והיינו דגן תירוש ויצהר דכל דגן בכלל קציר הוא ושמן נמי כתיב בפ' כי תצא כי תחבוט זיתיך לא תפאר אחריך והיינו פאה ותירוש נמי דכתיב בפ' קדושים תהיו וכרמך לא תעולל ומשמע דעוללות בכרם משום פאה הוא שחייבה עליהן תורה וכולהו שאר מינין דרבנן ודרשא דתורת כהנים אסמכתא היא דדכוותא לענין מעשר דריש נמי התם בספרי ויליף מקראי לחייב פירות אילן ובודאי אסמכתא נינהו אך דרשי נמי דפאה אסמכתא נינהו אבל מדאורייתא לא מחייב אלא דגן תירוש ויצהר אבל שאר מינין מדרבנן אלא דבשאין מכניסן לקיום ואין לקיטתן כאחד לא תקון רבנן מידי מפני בטול עניים כדפרישית. וגר שנתגייר בין הנכרים לאו דוקא דהא קי"ל דאינו גר עד שנתגייר בפני ג':

אדתני היודע עיקר שבת ליתני הכיר ולבסוף שכחו וכל שכן הא וא"ת דילמא להכי תנא יודע עיקר שבת אינו חייב אלא על כל שבת ושבת ולא על כל מלאכה ומלאכה לאו קושיא היא דאי הא אתא לאשמועי' הוה ליה למיתני אינו חייב אלא על כל שבת ושבת:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה