אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף סו.

דף סה:

גמרא אמר רב הונא מאן הודה לו ר' מאיר ומאן לא הודה לו ר"י וא"ת והיכי אמר רב הונא דמאן לא הודה לו ר' יוסי דהא אמרינן בפ' בתרא דיומא מהו לצאת בסנדל של שעם ביום הכפורים כלומר מי אמרינן דנהי דלאו מנעל הוא אפילו ביום הכפורים אסור כיון דמגין ואמרינן עלה אמר ר' יצחק בר נחמני אני ראיתי את ר' יהושע בן לוי שיצא בסנדל של שעם ומייתי נמי מדרבנן דנפק מר ברפלי ומר ברהיטני אלמא כיון דלאו מנעל הוא ביום הכפורים שרי ואקשינן עלה ממתניתין דתנן הקטע יוצא בקב שלו ר"י אוסר ותני עלה ושוין שאסור לצאת בו דאזיל ביום הכפורים אלמא אפילו לר"י דס"ל דלאו מנעל הוא ומשום הכי אסיר לענין שבת ביום הכפורים נמי אסור משום דמגין אלמא אע"ג דלאו מנעל הוא ביום הכפורים אסיר ושני רבא עלה דכ"ע מנעל הוא כלומר לא תפשוט מהא דלמידי דלאו מנעל אסיר ביום הכפורים אלא של עץ הוא דכ"ע מנעל הוא ור"י דאסר לענין שבת היינו טעמא משום דילמא משתליף ואתי לאתויי אבל סנדל של שעם דלאו מנעל הוא ביום הכפורים שרי אלמא מסקנא דהתם דלכ"ע של עץ מנעל הוא וכיון שכן היכי אמר רב הונא הכא מאי לא הודה לו ר"י וי"ל דאה"נ דרבא הכי ס"ל אבל רבא סבר דטעמיה דר"י משום דלאו מנעל הוא וביום הכפורים דאסיר לאו משום דמנעל הוא אלא משום דמגין דקסבר דכל מאי דמגין אע"ג דלאו מנעל הוא אסור ביום הכפורים והיינו דרבא נאדי מאוקמתיה דרב הונא משום דאזיל לטעמיה דאמר התם דלכ"ע לאו מנעל הוא ומאן לא הודה לו ר' יוחנן בן נורי כלומר דסנדל של סיידין של קש הוא ובשל קש בלבד הוא דפליגי הא בשל של עץ כ"ע מודו דמנעל הוא וא"ת דהא תניא בפרק מצות חליצה חלצה בסנדל של שעם בשל סיב בקב הקטע חליצתה כשירה אלמא בשל שעם ושל עץ כי הדדי נינהו י"ל דההיא ר"ע היא דס"ל ה"נ בסנדל של סיירין שהוא של קש דהוי מנעל וה"ה לשל שעם ושל סיב ואע"ג דהתם מוקמינן לה כר"מ היינו משום דלאו שמיע להו לרבנן דהתם לברייתא דר"ע ותלו לה כר"מ משום דמשמע להו דלר"ע לא שני ליה בין של שעם לשל עץ ולפ"ז הא דתנן התם ומייתינן לה בשמעתין חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשירה כ"ע מודו בה דהא מסקינן ביומא דבשל עץ כ"ע לא פליגי דמנעל הוא והא דמוקמי לה שמואל כר"מ ואבוה דשמואל מוקי לה התם בפרק מצות חליצה במחופה עור ודברי הכל היינו משום דאינהו ס"ל כרב הונא דס"ל הכא דשמעתין כר"ח ור"י במנעל ולאו מנעל פליג אבל בזמן דאית לן כמסקנא דרבא בפרק בתרא דיומא מתני' דהתם ככ"ע אתיא ונמצא לפי דרך זה דקי"ל דחולצין בסנדל של עץ ואין יוצאין בו ביום הכפורים אבל בסנדל של שעם ושל גמי אין חולצין ויוצאין בהן ואין כן דעת הרב אלפסי ז"ל שהוא ז"ל כתב בסנדל של עץ דחליצתו פסולה אלא א"כ מחופה עור כאבוה דשמואל ומשמע דס"ל ז"ל דכי מסקינן במסכת יומא דכ"ע מנעל לאו לשויי הפרשה בין לשל עץ לשל שעם אתינן ולאו ככ"ע מימר קאמרי' אלא ה"ק לא תיפשוט מהכא אע"ג דלאו מנעל הוא אסור לצאת ביום הכפורים היינו משום דס"ל דמנעל הוא וה"ה לשל שעם ומיהו רבנן דהתם נפקי מר בריפלי ומר ברהיטני סמכינן אדרבנן דלא הודו לו דס"ל דכל מנעל דלא מעור הוא אינו מנעל ושבקי' אנהו רבנן ר"מ ור"י ור"ע ונקטינן כר' יוחנן בן נורי משום דחזו אברייתא דסנדל של סיידין דנקט לה לסברא דר' יוחנן בן נורי כל חכמים דמדקאמר ולא הודו לו סתמא אלמא סבירא להו דהכי הלכתא ולפי זה רבא נמי מודה כאוקמתא דאבוה דשמואל דאוקי בפרק מצות חליצה הא דתנן התם חלצה בסנדל של עץ חליצתה כשירה דוקא במחופה עור והכי נמי מסתברא דאם איתא דאליבא דרבא מתניתין דחלצה בסנדל של עץ חליצתה כשירה ככולי עלמא אתיא היכי לא אייתי לה תלמודא התם לאוקמתיה דרבא לאוקו' תלמודא ככ"ע ואפילו בלאו מחופה עור אלא ודאי כדכתיבנא ונתקיימו דברי הרב אלפסי ז"ל:

ונמצא לפי שיטה זו דבסנדל של עץ חליצתה פסולה אא"כ מחופה עור כאבוה דשמואל ויוצאין בכל מנעל שאינו של עור ביוה"כ בין בשל שעם בין בשל עץ ומיהו איכא למידק כיון דמסקינן דלא הוי מנעל אלא של עור ואין יוצאין בהן בשבת היכי נפקי רבנן בשל שעם ביה"כ דהא קיימא לן דיש עירוב והוצאה ליום הכפורים והרמב"ן ז"ל החמיר הרבה בקושיא זו ולדידי לא קשיא דכי אמרי' דמידי דלאו מנעל הוי איהו משוי ואסור לצאת בו ה"מ בשבת דכיון דמנעל מותר בו כל מאי דלא הוי מנעל הוי ליה משוי ואסור אבל ביוה"כ שהמנעל אסור ודרכן של בני אדם לצאת באותן מעץ לאו משוי הוא אלא כמנעל הוו לההיא יומא:

אמר מר סנדל של סיידין טמא מדרס והא לאו להילוכא עביד הקשו בתוס' כיון שמוכר הסיד כשמתעסקין בו נועלין אותו כמו שפרש"י ז"ל מאי קא פריך והא לאו להילוכא עביד לא יהא אלא נשען עליו הרי ראוי הוא משום כך שיהא טמא מדרס תירץ ר"י ז"ל שאע"פ שהוא נשען עליו כיון שאינו נועל אותו לכונת הילוך ולא להיות נשען עליו אלא לשמור עצמו שלא ישרף בסיד לאו עומד למדרס מקרי ומשני שכן סייד מטייל בו:

עגלה של קטן פרש"י ז"ל שהוא עשויה לצחק בה קטן וטמאה מדרס הואיל ופעמים יושב עליה. ולא מחוור אלא עגלה היא שעושין אותה לתינוק כדי להרגילו שילך שהתינוק נשען עליה והיא מתגלגלת ומהלכת על שלש אופנים שברגליה ומפני שהוא נשען עליה טמאה מדרס:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה