חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף סד:
מתני' בטוטפת וסרביטין בזמן שהן תפורין ממילא משמע דבתפורין שרי וכן נמי מאי דקתני יוצאת האשה בכבול לחצר למה לי מדקתני רישא ולא בכבול לרשות הרבים מכלל דבחצר שרי תי' הרמב"ן ז"ל דאורחא דתנא הוא למתני איסורא דמיהדר וממנינהו להיתרא מש"ה הוא דאצטריך ליה למתני בהתירא וכדתנן ואלו טרפות נקובה לבית חללו והדר תני אלו כשרות נקב הלב ולא לבית חללו וכן בפסולי אתרוג ואף כאן משום חוטי שער והנך דמיתנו להיתרא דלא אשמועינן בכולה מתניתין תנא הנך נמי להיתרא וצ"ע אמאי לא תנא ברישא לאיסורא פאה נכרית ברשות הרבים בהדי כבול:
ובמוך שהתקינ' בנדתה פרש"י ז"ל שיבלע הדם ולא יטנפו בגדים והקשה ר"י דהא אסיקנא לעיל בפ"ק לאצולי טנוף חשיבה הוצאה ולא מקרי משום הכי דרך מלבוש לפיכך פירש שמגין על הדם שלא יפול בבשרה וישרט אותה ומש"ה צריך מלבוש:
שן תותבת שן של זהב רבי מתיר וחכמים אוסרין פירוש רש"י זכרונו לברכה שתי לשונות דחדא קתני ושן תותבת דהיא של זהב א"נ דשן תוחבת קאי אההיתרא דלעיל דלא פליגי רבי ורבנן אלא בשן של זהב ולא נהירא דאי חדא קתני שן שן ל"ל ואי תרתי קתני ובשן תותבת אפילו רבנן שרו הוה לי' למיתני ובשן תותבת כדקתני אינך כולהו אלא ודאי תרתי קתני ובתרוייהו פליגי רבי ורבנן ובירושלמי משמע דשן תותבת היא של עץ ורבן אסרי בתרוייהו דמתוך שהיא ניכרת בין שאר השינים שיילי מינה חברותיה לאחווייהו להו ומיחוייא אבל של כסף לא מינכרא ולא שיילי מינה ולרבי בכולהו אע"ג דשיילי מינה כיון דמגניא בהו לא מיחוייא וכדאיתא בגמר' זה נ"ל:
גמרא בשלמא זקנה בשל ילדה שבח הוא לה וכיון דדרכה בהנך אצטריך לאשמועינן דאסור משום דזימנין דמחכו עלה אבל ילדה בשל זקנה גנאי הוה לה וכיון דלאו אורח ארעא אמאי אצטריך ליה לתנא לאשמועינן דאי עבדא נמי הכי פשיטא דאיכא למיחש דילמא מחכו עלה ומשני כדי נסבא:
אמר רב כל שאסרו חכמים לצאת בו לרשות הרבים אסור לצאת בו לחצר כלומר אפילו מה שאין ביציאתו לרשות הרבים חיוב חטאת דלאו גזירה לגזירה הוא משום דאי שרית ליה בחצר אנן סהדי דנפיק נמי לרשות הרבים שאין דרך לפשוט תכשיטיו בחצר וכתבו הרמב"ן והרשב"א ז"ל דבחצר שאמרו לאו דוקא דה"ה בבית דכל שהוא דרך מלבוש או דרך תכשיט אסור לפי שאין דרך לפשוט תכשיטין כשיוצא לחוץ ובבית נמי איכא למיחש להכי אבל מדברי הרמב"ם ז"ל נראה שלא אסרו אלא בחצר שאינה מעורבת משום דדמיא לרשות הרבים אבל בחצר המעורבת שרי וכ"ש בבית וא"ת אי הכי הא דאמרינן בסוף כירה השירין והנזמים והטבעות הרי הן ככל הכלים הנטלין בחצר ויהבינן טעמא משום הואיל ואיכא תורת כלי עליהן אמאי אצטרכינן להאי טעמא תיפוק לי שהן ראויין להכניסן לבית ולנושאן דרך תכשיט י"ל דההיא בחצר שאינה מעורבת עסקינן והנהו תכשיטין בתוכה ואסור להכניסן לבית ומש"ה אצטריך לטעמא דהואיל ואיכא תורת כלי עליהן אבל לעול' בבית ובחצר המעורבת שרו וכן דעת הרא"ה ז"ל: