אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף סג:

דף סב.

ואלו אצעדה טמאה היא. פירש"י ז"ל דכתיב במעשה מדין אצעדה וצמיד וכתיב תתחטאו אתם ושביכם. ולא מחוור דאתם ושביכם לא משמע אלא שבא מן השביה מקבל טומאה ולאו כללא הוא לכל מה שבא מן השבי דהא איכא נפש אדם מן הנכרים ובהמות מי שבאו מן השבי ולא מקבלי טומאה אלא מאי דפרכי' הכא להדיא דאצעדה נטמאה היא היינו משום דסמכי' אדרשא דבסמוך דגמרי' כלי כלי למילף דכל מאי דכתיב בההוא קרא דאצעדה וצמיד מטמא בטומאת מת:

בורית באחת כבלים בשתים כתבו בתו' דלפי זה אין הכבלים עשויין כמו הבורית דאי שוין נינהו אלא שזו באחת וזו בשתים מאי טעמא בורית טהורה בכלים טמאים בשלמא לענין שבת איכא למימר דהוו תרי איכא למיחש שמא שלפא ומחויא אבל כל דלית לה אלא חד גנאי הוא לה וליכא למיחש להכי אלא לענין טומאה א"ו כדאמרן:

יו"ד ה"א למעלה וקדש למ"ד מלמטה רש"י ז"ל מפרש דברים כפשטן ולא נהירא דכי האי גוונא לא מקרי קדש להשם ואחרים מפרשים שהיה כותב יו"ד ה"א בסוף שיטה ראשונה וקדש למ"ד בראש שניה והיה נק' קדש להשם באלכסון ומ"מ השם היה עליון ועדיין לא הועילו בתקנתן שאין דרך קריאה בכך אלא היה כותב יו"ד ה"א בתחלת שיטה שניה וקדש למ"ד בסוף שיטה ראשונה ובכה"ג היה נקרא כהלכתו וכיון דאדם פוגע תחלה בראש שיטה שניה קרי לי' מלמעלה ואיכא נמי כבוד ה' בהכי שהוא בראש שיטה ובירושלמי מוכח כדברי רש"י ז"ל שאמרו והיה דומה כמלך היושב על גבי קתדרא שלו ואע"פ שאין דרך קריאה בכך לא אכפת לן שלא היו צריכין להיות נהגין:

מנין לתכשיט כל שהוא טמא מציץ הקשו בתוס' ולימא מטבעת דזוטר מיניה ותירצו דתכשיט כל שהוא דקאמר כולל שני דברים שהוא קטן ושתכשיטו כל שהוא כלומר דעיקריה לא קאי לתכשיט והא דנקטינן בהדיא דמקבל טומאה היינו משום דמעיקרא כתיב ואלה הבגדים אשר יעשו ובתריה כתיב ציץ אלמא בגד נמי אקרי ומקבל טומאה כבגד:

מנין לאריג כל שהוא שהוא טמא מאו בגד פי' דוקא בבגד שאין רצונו לארוג בו יותר דאי לאו הכי הא בעינן שלשה על שלשה או שלש על שלש כדאיתא בפרק במה מדליקין וא"ת ואו בגד הא אפקתיה התם לרבא לרבות שלשה על שלשה בשאר בגדים ולאביי לרבות שלש על שלש בצמר ופשתים דמיטמא בשרצים י"ל דכוליה או בגד איתר ליה ודרשינן חדא מאו וחדא מבגד ואע"ג דלקמן עבדינן גזירה שוה מבגד ועור האי דנקטינן בגד ועור לאו דוקא דבעור עור סגי לן לגזירה שוה ולפ"ז ק"ל בגד דמת ל"ל:

ההוא במדין הוא דכתיב פרש"י ז"ל ההוא במדין כתיב גבי טומאת מת ולא ילפינן לחומרא דמה למת שכן טומאתו חמורה ולא נהיר' דאם כן כי היכי דפריך דליכא למילף שרץ ממת הכי נמי הוה לי' למפרך מאי דילפי' אריג כל שהוא מאו בגד דכתיב בשרצים בטמא מת מנ"ל דהא או בגד בשרצים הוא דכתיב ולא מצי' למגמר טומאת מת מינייהו דאיכא למפרך כדפרכי' לקמן מה לשרצים שכן טומאתן מרובה אי נמי שכן מטמאין בכעדשה א"ל לאו פירכי נינהו דהא ילפי בסמוך ג"ש דבגד ועור בגד ועור האמורין בשרו ובמת ליתן את האמור של זה בזה ועוד דלישנא דאמרי' הכא במדין הוא דכתיב לא משמע הכי דלפי פרש"י ז"ל הכי הוה ליה למימר אשכחן טומאת מת שרץ מנ"ל אלא הכי פי' ההוא בשל מדין הוא דכתיב גבי קרבן שהקריבו אנשי הצבא כדכתיב ונקרב את קרבן ה' איש אשר מצא כלי זהב אצעדה וצמיד ובתריה כתיב כל כלי מעשה ולא כתיב גבי טומאה כלל ופרקי' גמר כלי כלי מהתם דכיון דלעיל גבי טומאה כתיבי כלי עור וכלי עץ ילפי' כלי כלי מהתם דהאי כלי מעשה ושאר כלים הכתובין גבי קרבן מטמאין טומאת מת וממילא ילפי' לשאר טומאות מגזירה שוה דבגד ועיר כדאי' לקמן שכן עני קולע שלש נימין ותולה בצואר וכי האי גוונא בנוצה של עזים חשיב לך אריג אבל בעלמא אין דרך אריג בכך:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה