חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף נט:
ורבי אליעזר סבר מאן דרכה למיפק בעיר של זהב אשה חשובה. פי' בתוספות דלא למימר דבאשה חשובה לעולם לא חיישי' דילמא שלפא ומחויא דודאי בשאר תכשיטין שכל הנשים רגילות בהן אפי' אשה חשובה אסורה לצאת בהן אבל בתכשיטין דלא רגילי בהו אלא אשה חשובה בהא ס"ל לר' אליעזר דלא חיישינן דילמא שלפה ומחויא:
קמרא שרי מידי דהוה אטלית מוזהבת. א"נ מידי דהוה אאבנט של מלכים איכא מאן דמוכח שאפי' האיש אסור לצאת בתכשיטין דחיישינן ביה דילמא שליף ואתי לאחוויי דלא כדברי ר"ת ז"ל שכתבנו במשנתינו דהא לא שרינן קמרא הכא אלא מידי דהוה אאבנט של מלכים כלומר שאין אדם עשוי להתיר אבנטו ברשות הרבים משמע הא לאו הכי אסור. ולאו מילתא ראיה היא דאפשר דהכא משום משוי ולא משוי שקליה וטרי' דדילמא למי שלא הורגל לצאת בו משוי הוא לפי שאינו עשוי אלא למי שמשמש מלכים במזרז עצמו לעבודתן ומנהג משמשי מלכי פרס לחגרו וכך מוזכר בספר הערוך בשמו של רבינו שרירא גאון ז"ל וזהו שאמר הכתוב מוסר מלכים פתח ויאזור אזור במתניהם שיהיו הם משמשי המלכים הקמים תחתיו ומסקינן בגמרא דאפי' הכי לאו משוי הוא מידי דהוה אאבנט של מלכים אבל לעולם לא חיישינן באיש במה שתכשיט הוא לו משום דילמא שליף ואתי לאחוויי שאין דרכו בכך:
הא יש עליה חותם חייב' לא הוה צריך לאקשויי מדיוקא דבסיפא קתני בהדיא שאם יצאתה בטבע' שיש עליה חותם חייבת חטאת אלא אורחא דתלמודא הוא דלא קפיד בהכי ואיכא רבותא בפרק כירה דמקשינן כבתה אין לה כבתה לא ואע"ג דמצי לאקשויי מרישא דקתני בהדייא חוץ מן הנר הדלוק בשבת:
ורבי נחמיה מטמא פי' אסיפא סמיך ומשום הכי קאמר מטמא והוא הדין דפליג ומטהר ארישא דההיא של מתכת וחותמה של אלמוג והיינו דמפרש ואזיל שהיה רבי נחמיה אומר בטבעת הלך אחר חותמה וכיון דבתר חותמה אזיל ברישא מטהר ובסיפא מטמא ובתוספת' דירושלמי תני בה בהדיא רבי נחמיה מחליף: