חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף נב:
בבאין מנויי אדם לנויי בהמה. פרש"י ז"ל שנטמאו בעודן לאדם מכלל דס"ל ז"ל דלאחר שנעשו נויי בהמה אין מקבלין טומאה וליתא דבפ"ק דסוכה מוכח גבי קוצר לאכילה ונמלך עליהן לסכוך דאפילו לבטל קבלת טומאה מכאן ולהבא לא מהניא מחשבה לפי שאין הכלים יוצאים מיד קבלת טומאה בלא שינוי מעשה וכן פרש"י ז"ל עצמו בפ' במה אשה יוצאה גבי זוג בהמה ועשאו לדלת:
וטובלן במקומן. איכא למידק אמאי לא מקשה הכא טבילה מאן דכר שמה כדאמרינן בריש פירקין דבמה אשה יוצאה דתנן לא תטבול בהן עד שתתרפה ותירץ ר"ת ז"ל דכיון דאיירי הכא בדין של כלים איזה מותר לצאת ואיזה אסור אגב גררא נמי איירי בדין טבילתן דהכי אורחא דתלמודא כההיא דהקיטע יוצא בקב שלו דתנן ואם יש בו בית קבול כיתותים טמא אבל בפרק במה אשה דמיירי בדין כלום מאי שייך הכא למיתני דין טבילת האשה:
הכא במאי עסקי' בשריתכן. וא"ת ולוקמא ברפויין וכדאמרינן במסקנא במחוללין תירץ ר"ת ז"ל דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן דכרב יוסף ס"ל ולמסקנא נמי דאמרינן דאתיא אפילו כר' יצחק נפחא איכא למימר דהיא גופא קמ"ל דמעשה לתקן לאו מעשה הוא:
היא של אלמוג וחותמה של מתכת טהורה דה"ל פשוטי כלי עץ וא"ת והא איכא בית קבול מושב החותם י"ל בית קבול העשוי למלאת הוא:
אלא לאו שאינה קשורה לו מערב שבת. פרש"י ז"ל דכיון דלא גלי אדעתיה מעיקרא שהיא צריכה לכך משוי הוא ואסור. וה"ר יונה ז"ל פי' כדי שלא ישתמש בצדדי בהמה והכי מוכח בירושלמי למי וצריך ליזהר בשנותן הרסן בראש הבהמה שלא ישען על ראשה: