אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף נא:

דף נא.

מניחין מיחם על גבי מיחם וקדרה על גבי קדרה וקדרה על גבי מיחם זו היא גירסת הגאונים והרב אלפסי ז"ל וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בפרק רביעי מהלכות שבת וטעמא דמילתא שלא אסרו אלא להטמין בשבת אבל להניח כלי חם על כלי חם כדי שיעמדו בחמומתן מותר ואיכא נסחי אחריני ולא דייקי ובתוספתא נמי הכי איתא:

ואין מרסקין לא את השלג ולא את הברד בשבת פרש"י ז"ל שדומה למלאכה שבורא המים האלו אבל נותן הוא לתוך הכוס ואע"פ שנימוח מאיליו ובתוספתא משמע דאפילו לרסק בידים לתוך הקערה שרי דקתני אבל מרסק הוא לתוך הקערה ומשמע דמשום סרך מלאכה נגעו בה אי נמי גזירה שמא יסחוט פירות העומדין למשקין לפי שהברד והשלג למימהן הן עומדין וכ"נ מדברי הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ה מהלכות שבת ודוקא היכא דעביד בידים אבל אילו הניחן בחמה ונפשרו ואפילו כנגד המדורה מותרין הם דלאו נולד הוא ולא דמו למשקין שזבו משום דהני נמי בהיותן קרושין נמי תורת משקה עליהן לכל דבר אבל בספר התרומה ז"ל כתב דאיסורן משום נולד ואסר ליתן קדרה שקרש שמנוניתה כנגד המדורה משום דמעיקרא עב וקפוי ועכשיו נמחה ונעשה צלול ולפי טעמו אפי' בחמה אסור השומן דנולד הוא והקשה עליו הרמב"ן ז"ל דכיון דשומן לעולם אוכל הוא אפי' לרסק ולסחוט מותר דהא בפירות דלאו בני סחיטה נינהו סוחטין אותן לכתחלה ואפילו בתותין ורמונין היוצא מעצמה כל שהיו עומדין לאוכלין מותר לפיכך כתב דכל היכא דאחי ממילא בין בחמה בין כנגד המדורה שרי ואין זו קושיא אצלי דשומן זה כל זמן שלא קרש זך וצלול הוא דדרכו בכך אף בשקרש כפירות העומדין למשקה דמי:

פרק חמישי במה בהמה יוצאה

כי תיבעי לך גמל בחטם. וא"ת ותיפשט ליה דנטירותא יתירתא מדתניא במתניתא דלובדקס יוצא באפסר אלמא דלובדקס מנטר באפסר ואפ"ה תנן במתני' דלובדקס יוצא בפרומביא בשבת ובודאי פרומבי' הוי נטירות' יתירת' טפי מאפסר מדאמרי' בסמוך חמור שעסקיו רעים כגון זה מהו לצאת בפרומבי' בשבת ואפ"ה נהי דלובדקס מינטר באפסר כדמוכח מתניתא דתנן במתניתא דיוצא בפרומביא אלמא נטירותא יתירתא לאו משוי היא וי"ל דדוקא גמל בחטם הוא דקא מיבעי' ליה משום דהוה נטירות' יתירת' טפי טובא ואין דרכו בכך בחול אבל לובדקס נהי דבאפסר מינטר דרכו נמי בחול בפרומביא ואין דרכן של בעלים לדקדק ולצמצם בשמיר' ונראה לי דלובדקס דוקא הוא דהתירו בפרומביא לפי שהוא חמרא לובא ועסקיו רעים אבל חמור סתם לא התירו והכי משמע לי מדאמר ליה לוי לרבה חמור שעסקי רעים כגון זה מהו לצאת בפרומביא מאי קא מיבעיא ומאי איריא שעסקיו רעים אפילו אין עסקיו רעים נמי שרי אלא ודאי כדאמרן שבלובדקס בלבד התירו פרומביא משום דלדידי' לא הויא נטירותא טפי טובא אלא לסתם חמור לא אלא אליבא דחנניא כנ"ל:

קדמיה חמריה דלוי כו'. הקשה ר"ת ז"ל דהכא משמע דמכבדים בדרכים והכי נמי משמע ביומא בפרק אמר להם הממונה דאמרי' התם שלש' שהיו מהלכין בדרך האב כאמצע גדול מימינו קטן משמאלו ואלו בברכות בפרק שלשה שאכלו אמרינן דאין מכבדין בדרכים ולא בגשרים ותירץ דהתם באין הולכין לענין אחד ולפיכך אין אחד מהן צריך להמתין ולכבד את חברו אבל הכא בשהולכין לענין אחד:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה