אור ברסלב

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]

דף לז.

דף לו:

לעולם אימא לך להחזיר תנן כתבו בתוספות דמהא משמע דהלכתא כחנניה דאי לא אמאי דחיק נפשיה תלמודא לחסורה דמתני' לימא להשהות תנן ואתיא מתני' כפשטה אלא משום דקים ליה דהלכתא כחנניה ממשכן נפשיה כי היכי דתיקום מתני' כוותיה אחרים אומרים אדרבה כיון דאי אמרינן לשהות תנן אתיא לה מתניתין כפשטא וכי אמרינן להחזיר תנן צריכין לחסורה נקטינן דלהשהות תנן:

אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה פרש"י ז"ל דר' חלבו אשריותא דלשהות קאי והיינו טעמא דבתוכה אסור משום דכיון שאינה גרופה הוה ליה מכוסין בדבר המוסיף מבעוד יום וזה לפי שיטתו של רש"י ז"ל שהוא מפרש כוליה פרקין בהטמנה והוצרך לכתוב דר' חלבו אשריותא דלשהות קאי ולא מוקים ליה בלהחזיר כדמסקי' מי סברת ר' חלבו ארישא קאי אסיפא קאי משום דאמרי' לקמן לדברי האומר מחזירין ואפי' בשבת ופי' שם ז"ל דלא מיקרי מטמין בשבת כיון שהטמנה זו כבר התחיל בה מבעוד יום ולפיכך כיון שרש"י ז"ל סובר דכירה גרופה וקטומה אינה מוספת הבל מה לי בתוכה מה לי על גבה ואע"ג דלמאי דדחינן דלהחזיר בתוכה אסור היינו משום דסבירא לן דמחזיר בשבת מטמין לכתחילה מיקרי דלא כמסקנא דלקמן ורש"י ז"ל שפוסק דמתני' להחזיר תנן כמו שכתוב בפירושיו בעי לאוקומי לר' חלבו אי אמרינן דלהחזיר תנן כמסקנא דשמעתין זה נראה לי לפי דרכו של רש"י ז"ל ולדידן דמפרשין כוליה פרקין בלא הטמנה וסבירא לן דגרוף וקטום מוסיף הבל הוא לא צרכינן לדחוקי נפשין בהכי אלא הכא קאמרינן אי אמרת בשלמא להחזיר תנן היינו דשני בין תוכה לעל גבה משום דבתוכה נפיש הבלא ומחזי כמבשל בשבת אבל על גבה לא נפיש הבלא אלא אי אמרת לשהות תנן כיון שהניחה שם מבעוד יום מה לי תוכה מה לי על גבה ודחינן לעולם לשהות תנן ור' חלבו אסיפא קאי:

ומקשו הכא וכיון דרב מהימן ליה למפשט מיניה בעיין אמאי לא פשיט לה מדרב ושמואל דאסרי בשמעתין דלקמן לשהות אפילו מצטמק ויפה לו דליכא למפשט מהתם אלא דרב ושמואל לא סבירא ליה כחנניה אבל אכתי אפשר דמתני' להחזיר תנן וחנניה היא ורב ושמואל סבירא להו כרב יהודא דפליג עליה להכי פשיט לה מדר' חלבו אמר רב דקאי אמתני' דקאמר לא שנו. וא"ת אכתי לפשוט מדרב ששת אמר ר' יוחנן דאמר בסמוך דמשהין על גבי כירה תבשיל שלא נתבשל כל צרכו ואע"פ שאינה גרופה וקטומה ואמרינן עלה קסבר להחזיר תנן ומיהו אפשר למדחי ולמימר דלעולם לשהות חנן ור' יוחנן הוא דסבירא ליה כחנניא וליתא דכיון דר' יוחנן אמר הלכה כסתם משנה ודאי כי אמר דמשהין על גבי כירה שאינה גרופה וקטומה סבירא ליה דמתני' להחזיר תנן וי"ל דאפשר דמהימן ליה רב טפי מר' יוחנן משום דרב הוה במניינא דרבי דסתמינהו לכולהו מתני' ועוד דאשכחן אמוראי אחריני משמיה דר"י דפליג עלה דההיא וכדאיתא לקמן בשמעתין:

אלא אי אמרת להחזיר תנן מני מתני' לא ר' מאיר ולא ר' יהודה וא"ת ומאי קושיא נהי דלא מתוקמא מתני' כי הני תנאי מתני' מני חנניה היא וי"ל דמשום דבהאי ברייתא מייתי כולהו גווני דמתני' דפליגי בהו ב"ש וב"ה שהייה וחזרה וחמין ותבשיל הוה משמע לי' לתלמודא דאית לן לאוקומי כחד מהני תנאי ואפ"ה שני ליה דתנא דידן סבר לה כוותיה בחדא ופליג עליה בחדא ומתני' מני חנניה היא:

איבעיא להו מהו לסמוך. כתב הרב אלפסי ז"ל בהלכותיו דמהא משמע דלשהות תנן והיינו טעמיה ז"ל דאע"ג דאיכא לפרושי לבעיין למאן דאמר לשהות תנן מהו לשהות בסמיכה ולמאן דאמר להחזיר תנן מהו להחזיר בסמיכה אפילו הכי כיון דאמרינן תוכה וגבה הוא דאסור דמשמע דמשום דאינה קטומה הוא דאסרי תוכה וגבה מוכח דלמאן דאמר לשהות תנן נקיט לה לבעיין כאלו לענין חזרה מיירי מאי איריא אינה קטומה אפילו בקטומה תוכה אסור וכדאמר רבי חלבו לעיל זה נ"ל בטעמו ז"ל ואכתי לא מכרעא דמשום תלמודא נקיט לה לבעיין בכולהו וקושטא דמילתא דלכולהו תוכה וגבה אסור באינה קטומה נקט הכי אע"ג דלענין חזרה אפילו קטומה אסור:

מאי הוי עלה ת"ש כירה שהסיקוה מהכא נמי מוכח הרב אלפסי ז"ל כמאן דאמר לשהות תנן מדפשיט לבעיא מהא מתניתא דסברה לשהות תנן ולאו ראיה הוא דנהי דהך ברייתא סבירא לה כר' יהודה דלשהות אסור אפילו הכי פשטינן לה לבעיין שפיר דמדר"י נשמע לחנניה דכי היכי דלר"י דאסר לשהות שרי לסמוך בשהייה הכי נמי למאן דאמר להחזיר תנן שרי לסמוך בחזרה דאע"ג דחמיר איסורא דלהחזיר טפי מאיסורא דלשהות לענין תוכה וכדאמר ר' חלבו לעיל אפשר דסבירא ליה לתלמודא דלענין סמיכה כי הדדי נינהו וליכא לאפלוגי בינייהו ובעיין איפשיטא דלסמוך באינה גרופה שרי וכתבו בתוס' דאפילו הכי אין ללמוד מכאן שיהא מותר נסמוך אצל האש דשאני הכא שדופני הכירה מפסיקין:

תוכן העניינים

חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה