חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף כד.
תניא כוותיה דרב חסדא וא"ת והא מלישנא דברייתא משמע חוץ משמן שריפה שאין מדליקין בשבת ולא ביו"ט והא דלא כרב הוא דלדידי' מדליקין בשבת י"ל דהכי קאמר כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת אבל מדליק בהן ביו"ט וכ"ש שאותן שמדליקין בשבת שמדליקין ביום טוב חוץ משמן שריפה שאע"פ שמדליקין בשבת אין מדליקין ביום טוב:
איבעיא להו מהו להזכיר של חנוכה בברכת המזון וא"ת למה הפסיק בהפסקה דולא בשמן שריפה בין הלכות חנוכה י"ל משום דשייכא בהדלקת נר חנוכה בשבת לדעת רבה דכיון דס"ל דאיכא למיחש שמא יטה אף בשבת דחנוכה אין מדליקין בו והא דאיבעיא להו בברכת המזון ולא איבעיא להו בתפלה משום דבתפלה פשיטא ליה דמזכיר דכיון דבציבור היא איכא פרסומי ניסא אבל בברכת המזון שהוא ביחיד מיבעיא ליה:
או דילמא כיון דלא אסיר בעשיית מלאכה. וא"ת דהא אמרינן בפ"ב דמגילה כל שאין בו ביטול מלאכה מעם כגון ראש חודש ומועד קורין ארבעה אלמא אין עושין מלאכה בראש חודש י"ל דלאו משום איסורא קאמר אלא משום מנהגא בעלמא שלא נהגו לעשות בו מלאכה:
ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שני וחמישי של תעניות ומעמדות וה"ה לכל שאר הימים שאין בהם קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים ובהדיא תניא בתוספתא כל יום שאין בו קרבן מוסף כגון חנוכה ופורים שחרית ומנחה מתפלל שמונה עשרה ואומר מעין המאורע בעבודה בהודאה ואם לא אמר אין מחזירין אותו:
ערבית שחרית ומנחה כתב רש"י ז"ל בשם הגאונים ז"ל שאין אנו רגילים לומר ערבית ואפילו שחרית שמא יארע לו בולמוס ונמצא שקרן בתפלתו. והקשה ר"י ז"ל אם כן היאך לוה אדם תעניתו ופורע והלא נמצא שקרן בתפלתו ולעיל בפ"ק אמרינן לוזיף מר וליפרע אע"פ שכבר התפלל תפלת תענית אלמא לא חיישינן להכי כיון שבשעת שהתפלל בתענית היה:
יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה כך היא עיקר הגירסא ואע"פ ששנינו במגילה דבשבת במנחה קורין שלשה ואין מפטירין בנביא מקומות מקומות יש ועדיין בפרס מפטירין בנביא בשבת במנחה וכן השיב הגאון ז"ל בתשובה ומגיהי ספרים הגיהו יה"כ שחל להיות בשבת מפני שהוקשה להם מה ששנינו במגילה: