חידושי הרן על שבת [מיוחס להריטבא]· רבנו יום טוב ב"ר אברהם אשבילי [הריטב"א]
דף ז.
אבל בין העמודים דדרסי ביה רבים כרשות הרבים דמיא וכן פסק הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד מהלכות שבת וכתבו בתוס' שאע"פ שאין בין עמוד לעמוד י"ו אמה דינו כרשות הרבים כיון דבני רה"ר בוקעין שם וחוץ לבין העמודים רוחב י"ו אמה:
לבנה ברשות הרבים וזרק וטח בפניה חייב אומר ר"ת ז"ל שאעפ"י שאין רוחב הלבנה אלא שלשה דסתם לבנות כך הם וברשות הרבים בעינן הנחה על גבי מקום ארבע הני מילי למעלה משלשה אבל למטה משלשה כארעא סמיכתא דמי אבל בלבנה שהיא גבוה יותר משלשה אם טח בפניה למעלה משלשה אינו חייב אא"כ יש בפניה רוחב ארבעה על ארבעה דבכה"ג חייב משום דמה שמדובק בפני הלבנה כמונח עליו וכן נמי הא דתנן למטה מעשרה כזורק בארץ ומוקי לה ר' יוחנן בדבלה שמנה היינו טעמא נמי דכיון שנדבק בפני הכותל שהוא רוחב ארבע על ארבע חשוב כמונח עליו:
אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הוא דהוי כרמלית פרש"י ז"ל כגון בקעה המוקפת גדר והיא יתירה על בית סאתים ולא הוקפה לדירה והקשה רבי דאם כן הוה לן לאקשויי מדאמר ר' יוחנן לעיל דקרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כרשות היחיד הוי והוה קשה מדר' יוחנן אדר' יוחנן ועוד דהכא קאמר ואי לא לא הוי כרמלית והרי ים ובקעה שאין להם מחיצה והם כרמלית לפי' פי' ר"י ז"ל דכי קאמרינן אי איכא מחיצה עשרה אויר הראוי למחיצה עשרה קאמרי' לאפוקי בקעה שהיא מסוככת בפחות מעשרה על גבי קונדיסין דלא הויא כרמלית כיון דאין בו אויר ראוי למחיצה עשרה מקום פטור הוי ומותר לטלטל בכולו והשתא פריך שפיר מדרב גידל:
אלא מאי ותופסת עד עשרה דעד עשרה הוא דהויא ככרמלית כו'. כתב רש"י ז"ל דליכא לאוקמא אלא באויר אבל לא בדבר המסויים דאי בדבר המסויים הוא היכי דמי אי דרחב ארבעה פשיטא דלמעלה מעשרה לא הוי כרמלית דרשות היחיד הוא ואי דאין רוחב ארבעה היכי קאמר דעד עשרה הוא דהויא כרמלית והא בין שעומד ברשות הרבים בין שעומד בכרמלית מקום פטור הוא וכמו שכתב בפירושיו ואחרים כתבו דאפילו בדבר המסויים איכא לאוקימי וכגון שאינו רחב ארבעה וקאי בכרמלית דנהי דאי קאי כי האי גוונא ברשות הרבים מקום פטור הוא בכרמלית מצא מין את מינו ונעור כדאמרינן בפ"ק דעירובין: