אור ברסלב

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]

הלכות טוען ונטען · סימן פב

סימן עט

כללי מיגו

סעיף א

מלוה שהוציא שטר שאינו מקוים כו' פרעתי נאמן כו' דקי"ל מודה בשטר שכ' צריך לקיימו. והנה תוס' פ"ב דכתובות כתב הטעם דמ"ד א"צ. לקיימו דלא חשוב מיגו דיירא לומר מזויף פן יכחישוהו ע"ש. והקשה הגי"ת הא קשה באמת לדידן למה חשיב מיגו הא יודע שודאי אפשר לקיימו ע"י עדים או דימוי כיון שהוא אמת ולא יהי' נאמן מזויף ע"ש שער י"ז בבעה"ת. ובאמת לק"מ דגם עכשיו, שטוען פרוע אם יתקיים השטר אח"כ יתחייב לשלם ולא יהי' נאמן כיון שנסתלק המיגו. וממילא אין חילוק בין טענת פרוע למזויף והוי שפיר מיגו. רק טעם תוס' למ"ד א"צ לקיימו דאינו רוצה להיות מוכחש אף שאין חילוק לענין תשלומין. וזה לא קי"ל רק דהוי מיגו כנ"ל:

אמנם יש להקשות מפ"ק דב"מ ז' ב' אדוקים בשטר כו' דאמר במקוים ד"ה יחלוקו כי פליגי באינו מקוים רבי סבר מודה בשטר שכ' צריך לקיימו ואי מקיים לי' פלוג ואי לא לא כו' ע"ש. וקשה דהתם אף כי לא מקיים לי' ליכא מיגו דאינו רוצה לומר מזויף פן ימצא עדי קיום ויצטרך לשלם הכל דאומר לא לויתי כאומר לא פרעתי משא"כ עכשיו אף שיתקיים אח"כ מ"מ יהי' הדין יחלוקו עכ"פ וגרוע מזויף מטענה דעכשיו פרוע ושוב אף בלא קיום יהי' הדין יחלוקו כיון דליכא מיגו כנ"ל וכיון דבמקוים יחלוקו מגרע גרע וגם בלא קיום יהי' הדין כן כנ"ל. ונראה לישב דהא אמר התם מחלוקת בשניהם אדוקים בתורף כו' אבל אחד אדוק בטופס ואחד בתורף זה נוטל תורף כו' ע"ש דחשבינן כאלו ב' אחרים היו תופסין בשטר כמו בטלית וכיון שזה תפוס בידו מה ששוה יותר וע"י זה גובין נוטל זה יותר ודוקא ששניהם תפוסין בשוה וגובין ע"י שניהם כו' ע"ש. וא"כ נהי דנימא כאן דלא מקוים נמי לא יהי' נאמן כיון דהדין יחלקו וליכא מיגו כנ"ל. מ"מ הא כיון דאמרינן מודה בשטר שכ' צריך לקיימו וא"כ אם הי' השטר כולו ביד המלוה לא הי' גובה בו כלל כיון שאינו מקוים ואית לי' שפיר מיגו ורק משום שגם הלוה תפוס בו וגם מקוים יחלוקו יהי' הדין גם בלא קיום שיגבה המחצה. וא"כ כל מה שגובין הוא מחמת תפיסת הלוה שתפוס בו ושוב הוי לי' כהי' אדוק בתורף שהי' נוטל תורף. דהא תפיס הלוה במה שכל הגבי' הוא ע"י תפיסתו דאם לא הי' תפוס לא היו גובין בו כלל ושוב ממילא הכל של הלוה מצד תפיסתו וכמו אם אחר הי' תפוס במה ששוה הכל שנוטל כולו. ושפיר אי אמרי' מודה בשטר כו' צריך לקיימו ממילא אי לא מקיים נוטל הלוה הכל אף דליכא מיגו מצד התפיסה כנ"ל:

ובזה מיושב קושית תוס' אהא דאמר מחלוקת בשניהם אדוקי בתורף כו' דאינו ענין כלל לפלוגתא דרבי ורשב"ג דפליגי במודה בשטר כו' ופירשו דהכוונה מחלוקת החלוק" ע"ש ולמ"ש א"ש דקאי שפיר אפלוגתייהו דמשום דהדין הוא בא' אדוק בתורף כו' דנוטל זה תורף לכך פליגי כאן אי מודה בשטר כו' בשניהן אדוקין דתלי' הא בהא דאי מודה א"צ לקיימו הוי כשניהן אדוקי' בטופס בשוה כיון שבלא תפיסתו הי' יכול לגבות. ולמ"ד צריך לקיימו הוי כא' אדוק בתורף כי' וא"ש כנ"ל. גם מיושב בזה מה דתמוה לכאורה דמוקי הש"ס פלוגתא דרבי ורשב"ג במודה בשטר שכתבו כו' ולמה להו לאפלוגי בשנים אדוקים בשטר שאין ענין כלל למחלקותם דהא לד"ה יחלוקו בזה והוי להו לאפלוגי בכל שטרות במודה שכתבו אי צריך לקיימו או לא ותמוה. ולמ"ש מיושב דקמ"ל שפיר דכיון דמודה כו' צריך לקיימו משום מיגו ממילא כאן בשנים אדוקים כו' אף דליכא מיגו כנ"ל מ"מ הדין יתקיים בחותמיו דזוכה מחמת התפיסה כנ"ל. וממילא שמעינן מינה ג"כ דא' אדוק בתופס ואחד בתורף (כ') זה נוטל תורף כו'. או די"ל דגם רשב"ג סבר בכל דוכתי דמודה כו' צריך לקיימו דאית לי' מיגו רק הכא משום דליכא מיגו כנ"ל סבר דיחלוקו אף שאינו מקוים. ולא סבר סברא הנ"ל דכיון דזוכה בשביל תפיסתו יהי' כאדוק בתורף כו' די"ל כמ"ש התוס' דבמה שאינו יכול לגבות כלל זולתו לא עדיף אחד מחבירו דכמו כן בלא הטופס אינו יכיל לגבות כלל ג"כ ודוקא זמן שהוא רק עדיפות שמין ע"ש. וא"כ גם בזה כיון שבלא תפיסת הלוה לא גבי כלל בלא קיום שוב לא אמרינן שיטול הכל מצד התפיסה דגם בלא מה שתפוס המלוה לא הי' גובין כלום ושוב שוה זה כמו זה ויחלוקו ורבי סבר דכאן מגרע גרע דא' אדוק בטופס הוי רק מצד מה שכתוב בו וחשוב זה כזה משא"כ בזה שיזכה רק מצד מה שתפוס הלוה ממילא הוי כאין המלוה תפוס בכלום וכמו מיסרך סרוכי דלאו כלום הוא כנ"ל. או דכיון דאפשר למצוא קיום הוי כמו עדי חתימה בירושלמי שהכל הלך אחר העדים כו' כמ"ש תוס' ע"ש דכיון שאפשר למצוא עדי מסירה שוב שמין מה ששוה ע"י עדי החתימה וכן בהנ"ל לענין קיום וא"ש דפליגי רק בשני אדוקין אי צריך לקיימו או לא. משא"כ בכל שטר י"ל דסבר רשב"ג שפיר כדקי"ל צריך לקיימו. ומיושב פ"ב דכתובות דאמר ר"נ אי סבירא לך כר"מ ולא הזכיר רשב"ג דמודה כנ"ל. ומדוקדק היטב לשון הש"ס מחלוקת בשניהם אדוקין בתורף כו' היינו דאף דבזה פליגי אי חשוב כא' אדוק במה שגובין. אבל בא' אדוק באמת בתורף ד"ה זה נוטל תורף כנ"ל:

עוד י"ל דהא קשה למה ב' אדוקין בשטר יחלוקו הא:

בטלית הטעם דממון מוטל בספק חולקין ששניהם מוחזקין בשוה אבל בשטר שהלוה מוחזק למה יחלוקו הא קי"ל כרבנן דהמוציא מחבירו ע"ה ולמה ישלם מחצה מס' מה בכך שמוחזק המלוה ג"כ בשטר הא אינו מוחזק במעות ולענין החוב הוי מוציא כו'. וע"כ צ"ל כמו דקי"ל בשטר דלא חשוב מיגו להוציא משום דנהי דשטר עומד לגבות לאו כגבוי אבל גם הלוה לא חשוב מוחזק וכמו כן כאן חשוב כשניהם מוחזקין כיון ששניהם אדוקין בשטר וכאלו תפוסין בחוב כנ"ל. וא"כ באינו מקוים כיון דקודם תפיסת הלוה לא הי' המלוה יכול לגבות בו כלל ולא שייך שוב דכגבוי דמי. וא"כ עכשיו אינו יכול להוציא מספק דהמוציא מחבירו ע"ה ודוקא במקום שהי' יכול לגבות מצד עצמו כנ"ל. ומיושב ג"כ מאי דפליגי הכא בשנים אדוקין ולא בכל דוכתי דמודה בשטר שכ' כו' דקי"ל כאן דליכא מיגו כנ"ל מיגו להוציא בברי ושמא אמרינן. ר"ש ס' הכריתות עיין ש"ך באות א' וט"ו ע"ש, וכמו כן היכא דחזקה מסייע להמיגו אמרינן אף בלהוציא. הג"מ ויתר מחברים:

מקור דין זה בכתובות פ"א בהא דהנושא אשה ולא מצא לה בתולים דאמרינן בגמרא דנאמנת במיגו דמוכת עץ והקשה הר"ש הלא הוי מיגו להוציא ותירץ או דברי מסייע להמיגו אמרינן אף להוציא או דחזקת הגוף מסייע. והנה הב"ח הקשה מאי פריך הש"ס ריש פ' האשה גבי שדה זו של אביך מ"ש האי מיגו מהאי מיגו לישני דהתם הוי מיגו להוציא והכא להחזיק. ונראה לע"ד דהנה קי"ל בח"מ ה' עדות וגמ' ב"ק ד"ע ע"ב גבי שלשה כתי עדים שמעיד כל כת וכת על שנה אחת הוי חצי דבר אליבא דר' עקיבא ורבנן פליגי עליו ובאחד בגבה ואחד בכריסה מודים רבנן ופריך הש"ס גבי עדי קדושין ועדי ביאה ומשני דעדי קדושין לא צריכי לעדי ביאה ע"ש. והנה הכא קתני במתניתין בדברי ר"י הרי זו בחזקת בעולה והטעתו עד שתביא ראי' לדברי' וקשה הלא אף אם באים עדים לדברי' לא מהני דכיון דקי"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי מקח טעות וא"כ הוי עדי קדושין והעדים שאומרין שנאנסה אח"כ חצי דבר דהעדי קדושין צריכים. לעדים אלו דזולתם הוי מקח טעות והעדים אלו צריכין ודאי לעדי קדושין. ואי"ל דצריכה להביא ראי' שהעדים ידעו גם מהקדושין ז"א דקתני לדברי'. אך י"ל דהנה שם כתבו תוס' טעם למה לא הוי לרבנן בחזקת שלש שנים בשלשה כתי עדים חצי דבר כמו באחד בגבה וא' בכריסה ותירצו כיון שהכת הראשונה פועלת מעט דהיינו שאם לא יבאו עדים על השתי שנים יצטרך לשלם הפירות שאכל בשנה זו. וא"כ גם הכא י"ל כך שהכת של הקדושין פועלת שאם לא יבאו עדים שנאנסה אח"כ תצטרך לשלם הכסף קדושין שלקחה דהוי מקח טעות וגם הנייר של הכתובה היא שלו וצריכה להחזיר לו דהחתן נותן שכר הסופר וא"כ פועלים הכת זו לחובתה כמו התם והוי דבר שלם. וממילא מיושב קושית הב"ח ז"ל דאם נימא דהטעם הוא מחמת מיגו להוציא וא"כ על הכסף קדושין ועל הנייר שהיא מוחזקת בו נאמנת במיגו אף אם אינה מביאה עדים וא"כ הדרא קושיא לדוכתי' דאף אם באים עדים לדברי' הוי חצי דבר. ואי"ל כמ"ש דהכת הראשונה של הקדושין פועלת שתחזור הכסף קדושין, ז"א כיון דעל הכ"ק והנייר נאמנת אף אם מעידין על הקדושין דהוי מיגו להחזיק והוי חצי דבר ממש ומוכיח הש"ס שפיר דאף מיגו להחזיק לא סבר ר"י. ועוד נראה לישב קושית הב"ח דהנה הב"ש באה"ע ה' קדושין סי' כ"ח ס"ק כ"ב כתב גבי המקדש במלוה דהנייר של השטר שיש ביד המלוה אף דהוא של הלוה הוי משכון עכ"פ. והנה מבואר בסי' פ"ז דעת הפוסקים דמשכון לא הוי הילך ע"ש. וא"כ הכא כיון שעל הנייר שהיא מוחזקת בו הוי המיגו להחזיק ונאמנת א"כ הוי מחויב במקצת מתוך טענתו לדברי היש גאונים שמביא הרמב"ם הובא בש"ך סי' ע"ה (ס"ק י"ט). וא"כ חייב לישבע על השאר וכיון שאומר אינו יודע הוי מחויב שבועה וא"י ל"מ כמו חמשין ידענא וחמשין לא ידענא ולא הוי הילך דלא הוי רק משכון וא"כ פריך הש"ס שפיר מ"ש האי מיגו דאי סבר ר"י מיגו להחזיק הוי משאיל"מ ואעפ"כ הר"ש ז"ל בס' הכריתות מקשה שפיר דהוי מיגו להוציא וליכא למימר כמ"ש כיון דהש"ך כתב שם דמחויב מקצת מתוך טענתו הוי כמו העדאת עדים ולכך חייב שבועה. והנה בריש מס' ב"מ גבי ר"ח קמיית' מביא הש"ס אבוה דר' אפוטריקי דפליג אר"ח וסבר דאין העדאת עדים מחייב שבועה ומייתי לה מקרא ופריך הש"ס אר"ח מהאי קרא ומשני דאתיא להודאה ממין, הטענה ואבוה דר"א סבר דטענו חטין והודה לו בשעורין חייב. והנה מקשה הר"ש שפיר דקאמר הש"ס אר"ג דאית לי' מיגו קשה שפיר דהוי להוציא דא"ל כמ"ש דהוי משאיל"מ ז"א דר"ג סבר ט"ח והל"ב חייב וצריך לסבור דאין העדאת (עדים] מחייב שבועה מכ"ש מחויב מתוך טענתו:

תוכן העניינים

חידושי הרימ על שולחן ערוך חושן משפט חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה