אור ברסלב

חידושי הרימ על שולחן ערוך אבן העזר· רבי יצחק מאיר מגור [אלתר]

השמטה לאה"ע

הלכות גטין

בטור סי' ק' ובמקום שכותבין כתובה אינה נגבית אא"כ יהי' שטר כתובה בידה ע"ש דמשום ריעותא דאין כותבין פסק הרי"ף ורמב"ם דנאמן. ומ"מ קשה דמנ"ל באלמנה דבש"ס בגרושה וטוען שפרע אח"כ שהוא אחר זמנו. משא"כ אלמנה בשביל יתומים הא הוי תוך זמנו ואף דלענין שבועה צריך באלמנה כמ"ש תוס' והפוסקים פרק השולח משום דבתנאי ב"ד ח' דצררי אתפסה עיין שם. מ"מ י"ל דחשש צררי אף בתנאי ב"ד לא מהני רק לשבועה אבל לא להפסיד לגמרי. ועיין ברא"ש פ"ק דב"ב כתב ג"כ תירוץ הנ"ל דבאלמנה שבתנאי ב"ד מתפיס צררי והיינו למשכון כמפורש שם ע"ש. אבל פרעון משמע דבכתובה ודאי לא חיישינן דלא ניתנה כתובה כו' ולמה יפרע בחייו דגרע משאר ת"ז שהוא ספק אם יהי' חייב גם או"ר מודים ע"ש. וגם דאסור לשהות אח"כ ואם כן כיון דרק משכון אתפיס הא נאמנת במיגו דנאנס ואבד ככל מלוה על המשכון דנאמן נאנס בשבועה לגבות חובו וא"כ בשלמא לשבועה שפיר אין אלמנה נפרעת כו' דגם שתטעון נאנס תצטרך לישבע ואף דהוי בבעלים מ"מ גם בשמירה בבעלים פלוגתא בירושלמי דבעי שבועה שאינו ברשותו. ועוד דעכ"פ עכשיו דאומרת שלא אתפסה דכאומר לא נאנס צריכה לישבע דלא מהני מיגו לפמ"ש. ועוד דגם נאנס עכ"פ מיתומים לא יפרע אלא בשבועה דלא עדיף כשמסופקין אי אתפוס כלל מאם אתפיס וא"י שנאנס ופשוט כנ"ל. מה שאין כן לענין שיהי' נאמן ולטעון ליתומים שאתפוס משום דאין כתובה בידה הא א"ל מיגו דאם הי' מודית דאתפסה ונאנס הי' נאמנת בשבועה דע"ז אין ריעותא מה שאין כתובה בידה דבאמת לקח הכתובה כשאתפסה כו' ומ"מ כשנאנס חייב ונאמנת נאנסה דהא הטוען אחר מעשה ב"ד לא אמר כלום דלמה דלא איתרע הוי כנקיט שטרא כנ"ל:

ובגמ' ב"מ י"ז ע"ב אמר אביי אי ס"ד במקום שאין כותבין כו' אלמנה מן אירוסין כו' לטעון ולימא פרעתיו ופירש"י לטעון יורש ולימא פרעתי כו' וכן לשון הגמ' לטעון כו' משמע דוקא שיטעון שפרע הוא אח"מ. אבל לא שנטעון שפרע או אתפיס אביו משום תוך זמנו כנ"ל. ולחלק בין ארוסה לנשואה דוחק. וי"ל דגם טור וש"ע כוונתם שהיורש נאמן פרעתי אח"מ. אך לא משמע כן כלל גם מפורש כן בהה"מ ה"א עיין שם. ולתוס' פ"ב ע"ב שכתבו דבסתם מתפיס מטלטלין אין אחריותו עליו ודוקא שקיבל בפירוש אחריות עקם. א"כ י"ל דא"נ שאבד ונאנס כיון דנסתלק החיוב כ' רק חיוב חדש שקיבל עליו אם יאבד אינה נאמנת ליטול. גם שייך דאתפיס סתם ולא קיבל אחריות. אך לרש"י ושאר פוסקים דבסתם באחריותו הוי כשאר משכון ולחוש שמא לא קיבל בפירוש הוא ג"כ כטוען אחר מעשה ב"ד דאנן קי"ל דאסור ליחד מטלטלין כשלא קיבל אחריות לכ"ע ע"ש דהרי זה תקנת שמעון בן שטח שלא ייחד רק שיהי' כל נכסיו אחראין כו' ע"ש:

אולם פ"ק דב"מ ז' במצא שטר כתובה דסבר ר"י עודה תחת בעלה לה יחזיר וחכמים ס"ל גם תחת בעלה לא יחזיר משום צררי אתפסה לר"פ ומוכח דאיתרע מהני חשש צררי שלא לגבות כלל אף תוך זמנו. ותוס' מפרשים בתוס' אין ראיה דהא ליכא שטר ולא מעשה ב"ד אבל לרמב"ם ושאר פוסקים דאעיקר קאי מוכח דגם תו"ז באתרע כו' וה"ה כשאין בידה. וצ"ל דח' דלא קיבל אחריות ועיקר. נראה דהפי' צררי היינו אף דבחייו הוי משכון מ"מ מיחד לה שכשימות בשעת מיתה או סמוך קודם יהי' לפרעון גמור וה"ה כשיגרשה. דאל"ה לא היתה מחזרת הכתובה שעדיין החיוב כיון שרק משכון רק כנ"ל דאם יהי' החיוב היינו גט או מיתה הוא לה לפרעון גמור שפיר מחזרת הכתובה. א"כ אף דבאחריותו אינה נאמנת שנאנס דדוקא במשכון שהחוב ודאי עדיין כמ"ש הר"ן סוף פרק ש"ה רק יש לו כנגדו משא"כ בהנ"ל דהוי פרעון ממש הספק חם מגיע לה אינה נאמנת לטול בשבועה. ואף דהוי א"י א"פ מ"מ ביורש לכ"ע פטור דטענינן ליה כנ"ל. ובזה י"ל דהא בנ"י שם בשם תשובת הרי"ף ורמב"ן בשם גאון דקי"ל כרבינא וכר"י דעודה תחת בעלה יחזיר ולא חיישינן לפרעון ולצררי תוך זמנו ע"ש ורק לענין שבועה באלמנה ע"ש. וא"כ גם כאן למה סתמו דטענינן להו תו"ז. ועיין ש"ך סי' מ"א דבכתיבה גרע משאר תוך זמנו ולא ברירא הלכתא אי כר"י וכן בש"מ שם ולמ"ש י"ל דדוקא עודה תחת בעלה דאז החשש צררי רק משכון לא פרעון שפיר קי"ל כר"י דהא נאמנת במיגו שנאנס דהחשש דאתפוס באחריותו כנ"ל. וכיון דעודה תחת בעלה הא נאמנת ככל מלוה על משכון כנ"ל. משא"כ אחר מיתה אף דהחשש צררי על קודם מ"מ כבר נעשה הצררי פרעון כנ"ל. ושוב אינה נאמנת נאנס ליטול דמחזקינן שכבר נפרעת כנ"ל. ומיושב לשון עודה כו' נתאלמנה כו' דמשמע אף דיתומים לא טענו כלל שהם פרעו כנ"ל. ולמ"ש מיושב דכשנתאלמנה שוב החשש צררי על קודם. וכן קושית הראשונים ז"ל מהא דאין אלמנה נפרעת כו' בשבועה ושאר ת"ז לא כו' דחשש צררי ונעשה פרעון כנ"ל:

ובפשיטות צ"ל דס"ל לעיקר הטעם דלמא סמוך למיתה אתפיס צררי ולכך עודה כו' ל"ח ואלמנה חיישינן דנתן לפרעון לגמרי כיון שהוא סמוך למיתה לא שייך אסור לשהות ולא קיבל אחריות כלל וא"כ בלא היתה (שם או פתאום יש להסתפק. דהא ראב"ד חונק גם בשטר ת"ז ונאבד ע"ש פרק י"ד מה' מו"ל וגם לש"ך בעדים י"ל בכתובה ג"כ כעדים שת"ז כנ"ל:

ואפשר דהגם דאית לה מיגו דאתפסה ונאנס מ"מ עכשיו מודית שלא נאנס ושייך דלמא אתפיס דק להאמין במיגו י"ל דהוי מיגו להוציא בלי שטר דהא השטר איתרע היינו המעשה ב"ד ע"י שהי' לה כתובה ונאבד לא אמרינן שוב מיגו להוציא ככל ע"פ כנ"ל. ולכך אין ראיה מגמ' דאמר אלמנה מאירוסין לטעון כו' פרעתיו כנ"ל דבארוסין דל"ל כתובה ואין ריעותא לא טענינן להו שפרע תוך זמנו וצררי דא"ל מיגו דנאנס דהוי מיגו בשטר דמעשה ב"ד כשטר כנ"ל. ופשוט י"ל ג"כ כיון דלא איתרע לא חיישינן תו"ז גם לצררי כנ"ל. וכמלוה ע"פ ת"ז דא"נ פרעתי. ואף לטעם דסמוך למיתה ג"כ י"ל דלא שייך בארוסה שאינה תחתיו כו' ולכך דוקא שפרע היורש כו' משא"כ לדידן כנ"ל:

ולדעת הסמ"ע וש"ך דבטוען ברי שלא נאנס המשכון נאמן ואינו נוטל בשבועה ע"ש סי' ע"ב ס' י"ד וא"כ טענין להו שהי' אביהן טוען ברי דלא נאנס הצררי דאתפסיה כנ"ל. וגם למ"ש הש"ך סי' ע"ב דמשכנו שלא בשעת הלואה קני גם לאונסין כרש"י. וכשהוא מדעת הלוה אף שלא ע"י ב"ד עיין שם. א"כ ממילא באתפסה צררי גם למשכון אחר נשואין הוי משלב"ה דגם באונסין חייבת ואף שהוא בבעלים כיון דמשום קנין הוא כנ"ל. ודוקא התנה בפירוש להתחייב באחריות ושוב אין נאמנת כנ"ל.

גם י"ל דדוקא רבנן ור"י דס"ל משהה אדם א"א בלא כתובה כו' מה שאין כן למאי דקי"ל כר"מ דאסור להשהות שעה אחת ובאירכס שטר כתובה צריך לכתוב אחרת או להתפיס מטלטלין ודאי ג"כ תוך זמנו בכתובה חיישינן כיון שאבדה דאתפיס צררי ושוב אף אם תטעון נאנסה עדיין אמרינן שחזר והתפיס כיון דאסור כו' וכמו שכשאבדה הכתובה חיישינן דאתפיס כן כשאבדה המטלטלין והי' באחריותו אמרינן דחזר ואתפיס. ואף דריש אעפ"י ביחד כו' וליתנהו כו' דוקא דאתפיס מיד ע"ש:

הרא"ש ז"ל הביאו ב"י דר"י במקום שא"כ ולא שייך א"כ מה הועילו ופשיטא דל"ק דמצי לאתרויי בשעת גירושין אל תפרעני אלא בפני פלוני ופלוני כו' וקשה הרא"ש וטור ח"מ סי' ע' פסקו דדוקא שקיבל עליו לוה התנאי ואל"ה א"צ לפ' ונאמן. וא"ל דהוי כמו בב"ד שם דמהני התראתו דח' בכתובה שם הטעם כיון שהוצרך להביאו בב"ד. וזה לא שייך כאן. ולמסקנת אביי דאטו כל דמגרש בב"ד מגרש א"כ שייך שפיר מה הועילו שיגרשנה שלא בב"ד ולא יועיל התראתה ויטעון אח"כ פרעתי כנ"ל:

וי"ל כיון דבשתיקה לא מהני דלא שייך טעמו דמשום דהימנו מעיקרא לא חייש להשיבו כיון שהחיוב ע"י הגירושין והוי כמו בשעת הלואה רק כשמוחה בפירוש י"ל דג"כ לא מהני דדוקא בשעת הלואה ממש דכשאין רוצה לקבל לא הי' לו להלות לכך מהני. ואחר הלואה שוב שייך כיון שכבר הימניה. משא"כ בשעת הגט לא שייכי ב' הטעמים שפיר גם הרא"ש וטור מודים לרמב"ם דמהני התראה אף שמיחה. וא"כ אפשר לדידן גם מקום שכותבין ואין כתובה בידה והתרה בשעת גירושין לפני הע"מ אל תפרעני כו' גם כן א"נ אח"כ שפרע. ואינו מוכרח דאפשר כוונת הרא"ש ז"ל דעכ"פ קמ"ל ר"י דס"ד דל"ש מה הועילו דסגי בתקנתא שכשאומרת אל תפריעני כו' יועיל כמו בב"ד. משא"כ בלא אמרה כו' ודוחק דאי מהני מחאתו אין חילוק כנ"ל. וברמב"ם כתב שצריכה לישבע שמת כו' ותמה ב"י שהרי כתב לכשתנשאי כו'. ואין תימה לענ"ד שהרי כ' בתנו לי כתובתי כו' דמתירין לינשא ואין נותנין לה כתובה וע"ש ס"ל דלא שייך בהא לא מדרש כ' ולא הק"ו דלאיסור ח"א התרתי. דלינשא מתירין משום מתוך חומר כו' אבל כל שלא נשאת חוששין שלא תנשא באמת כלל רק כתובה רוצית. וכיון דלא תליא שפיר משביעין אותה שמת קודם שמגבין לה הכתובה דכל שלא נשאת אין הק"ו ולא מדרש כ' ואף שלא הזכירה כתובה אנו חוששין שכונתה רק לכתובה לענין שבועה. וכשנשא' י"ל דגבי' בלי שבועה כנ"ל. ולטור דתליא כתובה בנשואין א"צ לישבע כנ"ל. ואם תפסה אין מוציאין דספיקא לרמב"ם ז"ל. וקשה דפ"ד מה' גזילה בספק כתב הה"מ דלא מהני תפיסה כיון שספק בתקנה ע"ש. א"כ הא תפיסה מטלטלין לא"מ מדינא לא מהני כלל רק, מתקנות הגאונים ובספק לא תקנו. ואף למ"ש הלח"מ שם בספק דתק' נגזל במסור מהני תפיסה מ"מ בתקנת הגאונים י"ל לכ"ע דלא תקנו בספק שפטורין מדינא. וי"ל דאין חילוק. או דרמב"ם לטעמיה שאין כח בתקנת הגאונים רק כשכותב מטלטלי או שידע וא"כ מדינא מחויב. א"כ בלא ידע י"ל גם לדידן לא מהני. או אפשר דכיון דאומרת מת גבי' רק שמגרע מה שאומרת תנו לי כתובתי וספק אי מגרע נא מפסדא מספק. גם דהוי תפיסה בברי ז"א דגם נגזל כן או י"ל כיון דהניח קרקע י"ל דמהני תפיסה דמטלטלין מדינא עד שיגבה קרקע. ונ"מ באין רק מטלטלין לא יועיל כנ"ל:

בטור ואם הוציאה כ' בלי גט כו' שהוא במקום שא"כ ואומר מפני כו' לא האמינו לי שכ' והוצרכתי לפרוע כו' ע"ש. ותמוה מאוד דזה אמר בגמ' למ"ד א"כ שובר שאף שהיה חייב לא הוצרך לפרוע וצ"ל שלא האמינו משא"כ לדידן דכ' שובר כפשטיה שפרע שהי' אז חייב וכשאמרה אבד כ' והודה שמגיע לה הוצרך לפרוע וכ' שובר ואבד שוברו. וגם מקום שכ' שייך הדין לדידן. גם תמוה למה הוצרך שלא האמינוהו שכתב לה הא מקודם כתב דהרא"ש דמקום שא"כ אף שכתב לה אפסיד אנפשיה וגבי' בלי כ' ומסתמא גם הוא ס"ל כן. גם מה שכתב דמסכנה אף שאין עדי גרושין גבי' למה הא א"ל מגו. ותוס' שכתבו דאלמוה לטעמייהו דגם מקום שכ' ואתרע אלמוה גם בזה אלמוה אבל לרא"ש וטור דדוקא מקום שא"כ לא צ"ל דאלמוה כלל שלא יועיל מגו גם ממ"נ אי חשיב אתרע מה שאין הגט כמו הכתובה א"כ למה אינו נאמן בלי מגו כמו מקום שכ'. וע"כ דלא חשיב ריעותא א"כ מה מחלק בין מסכנה ואילך או קודם כיון דלא מטעם ריעותא כנ"ל. וצ"ל דחשיב קצת ריעותא לא כמו הכתובה ודוחק גם מנ"ל דינים הנ"ל:

ונראה דהוי קשי' ליה לטור ז"ל פי' המשנה לדידן. דהא ע"כ אף דמוכח לשמואל דמשא"כ עליו הראיה שכ' דאי מייתי ראיה שכ' לא גבי' ולרא"ש אפסיד אנפשיה וע"כ דשמואל דסבר דטוען אמב"ד נאמן רק דא"כ שובר א"צ לשלם כשכ' אף שמודה דיכול להפסיד כו' משא"כ לדידן כר"י דאל"כ במשא"כ אפסיד אנפשי'. וא"כ איך פי' המשנה דלפרש הוציאה גט במקום שא"כ ע"כ ולכך גבי' וכ' ואין עמה גט א"א לפרש במש"כ דא"כ גם גט בלי כ' לא יפרעו. וע"כ במשא"כ וכתב לה וכ"כ הרא"ש בפ"ק דב"מ להדיא דבהכי מוקי מתני' ע"ש. אמנם קשה למה באמת תני דלא יפרעו הא אפסיד אנפשיה. ואי משום ריעותא דאין הגט בידה זה שייך רק או לרב דגט גובה עיקר כו' או לס"ד דאביי דמשא"כ גט היינו כתובה אבל למאי דהדר ביה מהך סברא דגט לאו היינו כתובה. א"כ כמו דמקום שא"כ וכתב לה דג"כ יש ריעותא דא"ל הכ' ומ"מ ע"כ דוקא מקום שכ' דהכתובה סמכא דעתה עלה והוא עיקר השטר הוי ריעותא משא"כ לר"י דמב"ד כנקיט שטרא אינו מגרע הריעותא מה שאבד הכ' דהריעותא בדבר אחר שאינו עיקר השטר וממילא ג"כ בגט למסקנא דלאו היינו כ' אינו מגרע כח המב"ד דאי נימא דגם זה ריעותא שוב מה ראיה יש על משא"כ וכתב לה דלמא ג"כ חשיב רעותא וע"כ כנ"ל וקשיא מתני'. ולכך מפרש באין עדי גרושין רק לא כפי' תוס' דקשה אבד גיטי שמפרשים תוס' שהעדים הלכו ודוחק גדול. גם קשה מסכנה כו' במה גבי' כק' הש"ס. ולכך מפרש הטור דלדידן אין מיגו דלא גרשתיך דיתחייב בש"כ כמו שכתבו תוס' וכדמוכח מהא דגרשני בעלי כו'. ובפרט הרא"ש לטעמיה דפ' פ"ק דב"מ כהירושלמי דגרשה ולא נתן כתובתה חייב במזונות א"כ הוי טחו"ש והל"ב דחייב. ולרב דעל העיקר בל"ז נאמן רק על התוס' שייך ט"ח כו' דכשפרע העיקר א"ל מזונות משא"כ לדידן נגד העיקר שייך כנ"ל. גם דהא מגרע נגד היתומים רק סבר דכשאין עדי גרושין שוב אתרע במה שאבד הגט כמו כ' במש"כ כן הגט שהוא הראי' על הגרושין דהיה לה לשמור דבשלמא משא"כ וכתב לא אתרע דא"צ לשמור הכ' כיון דהדין לא"כ משא"כ הגט דאם תתבע הכתובה שמא יאמר לא גרשתיך ותהיה אסורה לינשא ולא תטול הכתובה אף דיתחייב שטר כתובה ולאו ככל מיגו רק הפירוש מיגו דל"ג דאי בעי אמר לא גרשתיך ועכ"פ לא תטול הכ' שוב נאמן פרעתי מצד עצמו דאתרע מה שלא נזהרה לשמור הגט דלא שייך סמכה על העדים כיון שרואין שאין יכולה להביא עדי גרושין וא"ש מה דתני אבד גטי דמה"ט נאמן. אבל ביש עדי גרושין לא אתרע מה שאבד שסמכה על העדים וכמשא"כ וכ' לענין הכתובה כנ"ל. ושפיר אמר רשב"ג דמסכנה ואילך שאין ריעותא מה שאין הגט שפיר א"נ דמגו לא הוי רק דאתרע ואחר סכנה לאו ריעותא כנ"ל:

ובמקום שכותבין אפשר דכתב ואין גט לא חשיב אתרע כיון דמש"כ עיקר השטר הכתובה ובידה אינו מגרע הריעותא דגט ודוקא משא"כ או אפשר דרבותא נקיט דהא תני אבד שוברי. ול"ל הא ומשמע דקמ"ל אף שלפי טענתו ג"כ רעותא דלא שמר שוברו וא"כ י"ל דמש"כ אין טענתו רעותא דאז שטענה אבד וגבתה בגט וקרעו וכתב שובר האמין לה שאבד הכ' דאז הי' חייב לה ולא הוצרך להחזיקה בשקר וא"כ לא היה צריך לשמור שוברו כיון שאבדה הכתובה לא תגבה גם מיתומים דלדידן מקום שכ' לא גבי' בלי כתובה משא"כ משא"כ וכתב לה וטענה שלא כ' ודאי ידע ששקר והוצרך לשמור שובר רק אף שטענה אבד מ"מ הא תגבה מיתומים כיון דמקום שא"כ והוצרך לשמור שוברו ואיתרע גם טענתו מ"מ נאמן כשאין עדי גרושין כנ"ל או אפשר דבאמת דוקא משא"כ דגם טענתו אתרע כנ"ל לכן באיכא עדי גרושין א"נ משא"כ מקום שכ' דלא אתרע טענתו וטענתה אתרע אפשר דגם באיכא ע"ג נאמן:

בש"ע ס"ק ס"ו אלמנה כו' אינה גובה כתב ב"ש הה"מ כ' אם מודה חייב וה"ק פשיטא ותי' דקמ"ל כ' שובר בכתובה ע"ש. ולע"ד דס"ד דמה דתנן לא כתב לה בתולה גובה ר' כו' שהוא תנאי ב"ד וי"ל דוקא משא"כ אבל מש"כ דקי"ל דהוי ביאת זנות אף אם יש לה אסור לשהות מש"כ א"כ י"ל דלא שייך כלל התקנה דלא יועיל וכיון שמת או גרש אין חיוב קמ"ל דמ"מ חייב. וגם ס"ד דמחלה כדאמר כתובות נ"א לא כתב כו' ופירש"י דקמ"ל דל"א דמחלה אלא אמרינן סמכה על תנאי ב"ד שהכל יודעין כו'. וס"ד דבמקום שכ' לא תיקנו כלל וממילא מחלה כיון דבל"ז לא תוכל לגבות שיהיה נאמן פרעתי. וכמו מטלטלין דקי"ל לא משעבדי משום דלא ס"ד. וקמ"ל דחייב דהא ב"ב ק"ע בפי למימר לרשב"ג דחשיב כאמר שדה זו נתן לך כ"ז דהשטר בידך ופריך א"ה אבד נמי כו' ע"ש והיינו כיון דמכר מה לי בין שהשטר בידו או לא משא"כ כתובה כדי לדור עמה י"ל שפיר כ"ז שהש"כ בידך שכשאבד אסור לשהות וקמ"ל דלא ולשון רש"י כתובות נ"ז והא דאמרינן לא כתב גובה כו' במקום שא"כ ע"ש דלפי' א' משמע דבאמת לא גבי' במקום שכ' ונאבד רק דצריך הוא לכתוב ע"ש:

ב אם טוען פרעתי משמע אף מיד בשעת גרושין וטוען פרעתי קודם אף דל"ל מגו. ואף דס' צ' לענין שבועה גרושה כתב דאי"ל ת"ז היינו משום שהכ' בידה משא"כ אבד כדמשמע ח"מ סי' מ"א ואף דכתב גרע מ"מ לדידן י"ל שאבדה ואתפסה צררי כיון דאסור לשהות מ"מ הרבה פוסקים משמע דס"ל דא"נ ע"ש. וממילא באמרה בשעת גרושין אל תפרעני אלא בפני פו"פ דליכא מיגו גם אח"כ א"נ אולם למ"ש י"ל דכשאינו מקבל עליו נאמן כיון דהוא מקום שכ' ע"ש. ובקיבל עליו א"כ הודה וברמב"ם פי"ו מה"א באלמנה כתב אפי' תבעה ביום מיתת בעלה ובגרושה כתב סתם משמע קצת דת"ז אינו נאמן וסוף ה' גזילה מצא ש"כ סתם ולא חילק בין עודה ת"ב אולם גם להיפך לא כ' שאפי' עודה כו'. גם אין ראיה משם דהס' שמא ממנו נפל. ובנ"י בשם ר"ח ז"ל פ"ק דב"מ דגרושה אף שאין כ' בידה קי"ל דיחזור ול"ח לפרעון ויש לחלק קצת כמ"ש לעיל וצ"ע:

ג ב"ש הביא ד' ש"ג בכתובה אין כותבין שובר דלא שייך עבד כו'. גם לעיל כתבתי הרבה טעמים די"ל בכתובה א"כ מ"מ אין נראה כן דעת הפ' וראיה לע"ד מש"ס ב"מ י"ז שבתאי כו' ארכס כו' הוחזק כפרן כו' ואי א"כ שובר למה משלם אף דה"כ. ולענין זה אין לחלק בין ערב לבעל כמ"ש תוס' לענין נאמנות דאדרבא כו' ע"ש. ובאומר דפרע מקצת צריך ש"ד לרמב"ם כמו אלמנה נשאתיך. ויכול לומר בטל הכתובה כנ"ל:

ד או מחלת נראה דבלא מיגו נאמן מחלת דהריעותא שא"כ מורה שמחלה כמו שפרע ועוד דשייך מדל"ל ש"כ זבינתה לכ' בט"ה ושוב עומד למחול דכל לגבי בעלה מחל כנ"ל ומה"ט י"ל החילוק בין מצא ש"כ דל"ש חשש דמכרה דלוקח הי' נזהר ורק פרעון לכך עושה כו' שת"ז ל"ח לפירעון אבל כאן שאינה כתובה ת"י דאמרינן דזבינתה ועומד למחול ומחלה ולענין מחילה גם תוך זמנו ח' אדרבא לבעלה מחלה כנ"ל. ואי דאסור לשהות באמת רדה כנ"ל וא"כ י"ל דנאמן שוב פרעתי קודם אף שהוא ת"ז מגו דמחילה כנ"ל. אך אפשר דהא דלא כתב אגיטא הוא מטעמא דאביי אטו כל דמגבי כו' אבל אי נמחל קודם הגט היה לו לכתוב על הגט שפרע כיון שנתנו לה בידו לכתוב. אך ז"א לפי' הרי"ף פ"ק דגיטין לאו כרות גיטא הוא כד"כ זכותיה בגוויה ע"ש בכל נכסי חוץ כו'. וא"א לכתוב על גט שובר שפרע הכ' כנ"ל. ולכך אמר הש"ס (חסר):

סוף הספר

תוכן העניינים

חידושי הרימ על שולחן ערוך אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה