חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק מח · פסקה ד
יב ויצא ממנה דוד שהיה מלך כצ"ל וע"ל פרשה ל"א:
יג מג' דברים הללו נברא כו'. כל המאמר בפר"א עמ"ש בביאורי בס"ד:
יד מלא רוח חכמה. מכי סמך משה ידיו עליו וכן אתה מוצא בעתניאל כצ"ל. ומכי סמך משה ידיו עליו דרש שזה היה בצווי ה' כמ"ש וסמכת ידך עליו וגו' ונתתה מהודך עליו:
טו שנתן בו רוה"ק לגדולה ומתגבר בה. לשון מתגבר דנקט ביהודה היא כדכתיב (דה"א ה') כי יהודה גבר באחיו. אך כמדומה שעיקר הגירסא צ"ל רוה"ק לתכלה. וז"ש ומתגבר בה כמ"ש בספרי הברכה שם שברכו משה לשבט יהודה כשיהיה נכנס לצרה ומתפלל להקב"ה ישמע קולו ויהיה לו עזר מצריו ויעלהו מתוכה:
טז רוח היא באנוש ונשמת שדי תבינם כל הבינה כו' בצלאל. ולקמיה כתיב כי אמרתי ימים ידברו ושנים יודיעו חכמה אכן רוח כו'. וז"ש לענין דהכא כי החכמה מלפני ה':
יז בבצלאל משל שדי הוא. זה מכוין למ"ש בזוהר שלח (קפ"ב:) בצלאל רביעאה אתה לנהורין שהיא בשם ש':