חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק מז · פסקה ג
ד אלות ותוכחות הם. לומר שעתה שחטאו יכתוב להם תוכחות ואלות ועל פיהם יכרת הברית וכמ"ש בסוף קללות שבמשנה תורה (דברים כ"ח) אלה דברי הברית אבל בלוחות הראשונות שנתנו על דעת חרות מיצה"ר לא היו צריכים לאלות ותוכחות:
ה ר"י וריב"ש כו'. ירושלמי פיאה ומגילה שם. ובפיאה הנוסחא משונה אבל במגילה הנוסחא כדהכא דפליגי בה למר אם לא שמרתם שבכתב בכתב ושבפה בפה אינכם מקבלים שכר עליהם ולאידך מאן דאמר אינו כורת ברית עמכם אלא שבירושלמי מגילה שם דברי ר"י וריב"ס איפכא שנויים מדהכא. אבל בש"ס דילן (בתמורה י"ד) אמרינן נמי משמיה דר"י הלכות הכותבן כו' הלומד מהן אינו מקבל שכר וכן בתנחומא פ' זו תני משמיה דר"י בר"ש (ושם כתוב בר שלום) כדהכא והביאו רבינו בחיי ע"ש:
ו לא הייתי מכיר אותך. (כענין מה שכתוב ידעתיך בשם) ולא הייתי מביט כו' כצ"ל. וכדמסיים אף אתה מלכם כו':
ז לשעבר כו' סבתא ורעמא כו'. פירשתי בס"ד בהגהות ב"ר פס"ג ע"ש:
ח ועליתי אתכם. היינו שקראתים עמי ועיין ריש רות רבה:
ט מן הפירות אבל הקרן כו'. כמו ששנינו שתלמוד תורה מהדברים שאוכל פירותיהם בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא ורבינו בחיי הביא מהמדרש דמסיים בה שנאמר (חבקוק ב') קרנים מידו לו. ונראה מדבריו שמפרש קרנים לשון קרן דרש ואפשר עיקר הדרשא מסיפא ושם חביון עוזו לומר שלקרנים זכה בעוה"ז קרני הוד אבל עיקרו חבוי לעוה"ב: