חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק מב · פסקה א
א הרי קול שהיה קול. י"ל כעין קול שקודם הגשם נשיאים ורוח (ואפשר נקט לשון קול משום דדרש כה"ג בויק"ר פ"ו על ושמעה קול אלה):
ב שחבלו מעשיהם. וכמ"ש כ"מ שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה ועבודת כוכבים:
ג נשיאים כו' וגשם אין איש מתהלל במתת שקר שכל המתנות של מצות שעשו עברו עליהם ובטלום ולא היה להם זכות לעמזד עליהם. רק שמ"מ משה בטל הפורעניות ע"י שהאריך לבקש רחמים והאריך אפו של הקב"ה וביני ביני עבר שעת הכעס והתחיל הקב"ה עצמו לפתוח לו שבילין כו'. וז"ש הוי בארך אפים יפיתה קצין שבזה שהאריך משה אפו של הקב"ה ולא יצאה הגזירה מיד כביכול נפתה לרחם עליהם: