חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק מ · פסקה ד
[(יד) שנקראו לו ד' זה אליהו ז"ל. אפשר ירמוז לזה מ"ש בברכות (ד:) אליהו בארבע:
טו ירושלמי הי'. מ"כ דדרש מדכתיב בד"ה שם אחר מקרא דיערשיה ואליה שמביא להלן. אלה ישבו בירושלים (ע"כ מ"כ):
טז ומיושבי לשכת הגזית הי'. בב"ר ס"פ ע"א דרש לה מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית. וז"ש מכרך של יהודה הי' ואיפשר פירושו שבירושלים עצמו הי' יושב בחלק של יהודה וכמ"ש במגלה (כו.) שלהלשכות ובכללם לשכת הגזית בחלקו של יהודה היו:
יז שנאמר וצלע האלף וכו' ירושלים. וכתיב בי' באליהו אלה ישבו בירושלים. ודרש לי' לכל הפסוק שאמור בו ה' כרכים יחד (מ"כ):
יח שנא' צנון וחדשה (יהושע טו) כצ"ל:
יט צנן שהיא צנה. פירוש כמגן וצנה ליושביה:
כ ומגיד משתיתן כו'. בראשית רבה שם עיין שם:
כא בשעה שה' מבקש להרעיש כו'. עיין בב"ר בפנים ושם נסמן:
כב שהי' עומד כשובך. פי' דבר גבוה מאד ממשילין בשובך (כי"ב עי' בסוטה (מ"ד.) ובהגהותי לויק"ר פ"ה אות מ"ו):
כג העמיד ה' משכן כשובך. אפשר ללשון זה פירושו שה' העמיד ע"י בצלאל שובך לישראל שיתכנסו אניו (ברגלים) כיונים אל ארובתיהם (ועיין בפסיקתא בראשונה דדרש מקרא זה דכיונים וכו' על עליית ישראל לירושלים להתפלל):
כד חתיתו כו'. (עמ"כ) אימתו כו'. כד"א ואת מקדשי תיראו (מצ"כ) ושם הארון שמשם יראה יוצאה לעולם כמ"ש בב"ר פנ"ה:
כה ועשאן כאחים למקום. ע"י המשכן ישראל מתחברין להיות לו לעם:
כו ומה כתיב בו ובני דן חשים. ודרשו כחשים של קנים. שהן גדלים נמוכים ואין גבוהים כשאר אילנות. ומזה סמך משל לירידתן של בני דן מכל השבטים אף מבני השפחות:
כז בצרכן ולא של אבותיכם. עי' מ"כ שפי' אומנתו וחזקתו. וזה קאי על מ"ש באיוב (שם) לעיל שית על עפר בצר. וי"ל דדרש לי' על עפר על אותן ששוכנים כבר בעפר אבותיך עליהן תשית בצרך שלא לשנות מהם: