חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק לח · פסקה ד
יד ומה אמרתי לו נטה בכידון. כמדומני שדורש בכידון לשני תיבות בכי דון. שע"י הבכי הזה שבכו (כשנפלו יהושע והזקנים על פניהם לפני הארון והעלו עפר על ראשם) נשמעה תפלתם וא"ל נטה ידך כי בידך נתתיו:
טו בימי השופטים בבכי שמעתי זעקתם שנאמר ויהי כי זעקו גו'. על בכי עיקר הראייה מדכתיב (שופטים ב) ויעל מלאך ה' מן הגלגל אל הבוכים וגו' וישא העם את קולם ויבכו. ומקרא זה מביא רק על הזעקה ותפלה (ומשום שכתוב שם וידל ישראל מאד ודרשו בתנחומא פ' בהר (וע' ויק"ר פל"ד מש"ש בהגהותי בס"ד) ממעשים טובים ושלא היו בידם להביא אפי' קרבן דלי דלות. והוא דומה למ"ש כאן אין לנו להביא קרבנות כו' ד"ת אין אנו יודעין כו'. ונענו רק בבכי וזעקה:
טז שנאמר ויזעק שמואל גו'. וכתיב שם וישאבו מים וישפכו לפני ה' ויצומו. ואמרו (בירושלמי תענית פ"ב הל' ז') ששפכו לבם בתשובה. ולענין דהכא ששאבו מים שהורידו כנחל דמעה לפני ה':
יז איני אומר להקריב לך אלא לשמיע בקול תודה. קול הודאה ותפלה (והרמת קול בבכי ותחנונים) וכתיב סיפיה ואסובבה את מזבחך ה'. והיינו בבכי ותחנונים כמ"ש (יואל ב) בין האולם ולמזבח יבכו גו' וכתיב (מלאכי ב) כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה וכמ"ש בב"ר פי"ח שהיו מקיפות את המזבח כו':
יח בקול תודה שאני מודה לך על דברי תורה. כמ"ש בתוספתא מנחות פ"ז (והובא בילקוט פקודי רמז תנ"ד) זבח לאלהים תודה שתהא מודה בי וששלם לעליון נדריך:
יט אלו ישראל שבזכותן העולם עומד. נראה דדרש ליה בסיפיה ומתחת זרועות עולם. שישראל סומכין (מתחת מעונה של אלהי קדם) בזרוע צדקם את העולם. ואפשר מעונה אלהי קדם דרש. שבשביל שמקדם בריותו של עולם ישראל עלו במחשבה להיותן מעונו של הקב"ה לשכון כבוד בהם. לכן נברא העולם:
כ צר למעלן כו' לאבות כו'. נראה לשון צר הוא כאדם שעינו צרה בטובתו של חבירו ומיצר על זה אבל אינו יכול לעשות לו דבר. וזהו כענין צר למעלן או לאבות שכבר מתו ואין בידו לעשות להם כל רע. אבל אויב ירדוף ישיג בידו עד כלותם וזהו למטן ולבנים דור שבימיו. ולפ"ז הא דלהלן צר לי ואויב לך נראה טעות סופר וכצ"ל להיפוך צר לך לאחשורוש וכמ"ש כי אין הצר שוה בנזק המלך (וכמ"ש במגילה דאקני בושתי ומיקני נמי בדידי) ואויב לי שרוצה להשמיד אותי ואת עמי. גם דרך כבוד הוא להזכיר תחלה צער המלך ואח"כ צער עצמה:
כא בדד עין יעקב אין עין אלא נבואה. אפשר ר"ל כתרגומו מעין ברכתא דיעקב שהוא בנבואה. או י"ל כמ"ש בקש משה שלא תשרה שכינה רק על ישרים ונתנה לו וז"ש בטח בדד עין יעקב לבדו תזכה לראות בשכינת עזו של הקב"ה ולקבל שפע נבואתו (וז"ש ויעצה את עיניכם. עין הנבואה הנתונה לכם לבדם מימי משה):
כב ארשב"ג כו' משנה כו'. ע"ל פכ"ה:
כג וכן אף שמיו יערפו טל. אפשר מלשון אף קדריש. שגם מהארץ תעלה שכבת הטל ואף משמים ירעף:
כד שפשט צוארו כנגד החרב. המאכלת שלקח אברהם לשוחטו (ובזכות זה ינצלו ישראל):
כה ויקח המן את הלבוש. עיין מתנות כהונה:
כו אשר נעשה וגו' וילבש שק ואפר וגו' ויזעק וגו':
כז אלא וישב מרדכי. כדמפורש ששב לשקו כו':
כח להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן וגו'. ור"ל זהו שאמר כאן וזה הדבר אשר תעשה להם. שצוהו ה' על העתיד לדבר דברי תפלות ובקשות עבורם: