חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק כט · פסקה ז
יז אני עשיתי. שנאמר (בראשית ה') בדמות אלהים עשה ואני אשא ויקח וגו' האדם ויניחהו בגן עדן (וזהו אשא שנשאו והוליכו למקום מנוחה). ואני אסבול ויעש ה"א לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם (וזהו סבלנות הבושה ממערומיהם שהביאו הם עצמם עליהם בחטאם עשה להם הקב"ה לבושים לכסותם). ואמלט וישלחהו ה"א מגן עדן לעבוד את האדמה וגו' ויגרש וגו' (וכמ"ש בב"ר שם שזה היה מקלטו לרוח מזרחית לכפר עליו) ד"א אני עשיתי כי נחמתי כו' כצ"ל:
יח כי נחמתי כי עשיתים. ואני עושה דין בהם:
יט ואני אשא לנח ויסגר בעדו. נשאו ה' מתוך ההפכה למקום התיבה ונשא עונו כמ"ש אף נח לא היה ראוי אלא שמצא חן:
כ אני אסבול שנאמר וירד כו'. ולא עשה בהן דין גמור כבדור המבול שחטאם היה קשה משלהם כדאיתא בב"ר שם פרשה ל"ח: