חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק כה
פסקה א
א טרקאירין. ע' מ"ע. והערוך גרס טרקלירין ופירשו מין כלי. כלומר שמשימין בו הרבה מיני משקה וכ"א יוצא מפה מיוחד שיש בו:
ב משל למולייר כו'. תנחומא וירא פרשה י':
ג הברכות כו'. מן השמים הקללות מן השמים שנאמר (דברים כח) מן השמים ירד עניך עד השמדך ר' סימון כו' כצ"ל:
פסקה ב
ד וכשבקש העלה מים מן הארץ כו'. והוריד מן לישראל לחם מן השמים כו' כצ"ל זעיין תנחומא (בראשית כ"ו ד') ולקמן פל"ח:
פסקה ג
ה מדת ב"ו כ"ז שהספוג כו'. תנחומא שם:
ו סלת שמן ודבש. היינו כדמפורש להלן בחורים כו' תינוקות כו' וזקנים כו':
פסקה ד
ז עשה להם ס"א סעודות ואכלו אותו ל"א יום. וכן פי' במכילתא. ולגי' זו לא חשיב סעודה של ליל פסח שבמצרים אכלוה וביום יצאו. ובשה"ר פ"א פי"ג הגי' ס"ב סעודות:
פסקה ה
ח כל מה שעשה כו'. עשה הקב"ה לבניו כו' ע' ב"ר פמ"ח וש"נ:
ט ומ"ב מסעות. לא ירד להם המן כו' כצ"ל:
פסקה ז
י דברי תפלות. שנאמר ונפשנו קצה בלחם הקלוקל (במדבר כ"א) אמר הקב"ה כו' כצ"ל:
יא שלחן נגד צוררי. זה המן דשנת בשמן כו' כצ"ל:
יב וכן לעתיד לבא. הוא עושה שלחן שלהם כו' כצ"ל:
פסקה ח
יג אותה שעה אני מספיק להם מעדני ג"ע. ז"ש בסיפיה דקרא לחמו ניתן מימיו נאמנים:
יד ד"א והוא מרומים ישכון וגו'. לחמו נתן מימיו נאמנים מלך ביפיו תחזינה עיניך הה"ד כי ה' אלהיך מביאך כו' כצ"ל:
טו שנאמר בארצות החיים. זה ראיה שג"ע נקרא ארץ:
טז כביכול מיסב כו'. ז"ש מלך ביפיו תחזינה כלומר בעת לחמו נתן כו':
יז והוא מחלק להם מנות. אפשר דרש סיפיה דקרא ישא מדברותיך כד"א וישא משאת מאת פניו:
יח והוא מביא להם פירות מגן עדן. כדחשיב ארץ גפן תאנה כו':
יט ומי מברך כו'. עיין פסחים (קי"ט):
פסקה ט
כ ומעמים אני לכם כוס ישועות. מסיפיה דקרא האל ישועתנו כד"א כוס ישועות. ודרש יעמס שיעמיס הכוס על ידיהם וקרי ליה לשון עמיסה שהכוס גדול כדאמרינן ביומא (ע"ו.) כסיה דדוד רכ"א לוגין. ואפשר רמזו ג"כ למ"ש בסנהדרין (ק'.) שעתיד הקדוש ב"ה ליתן לכל צדיק מלא עומסו:
פסקה יב
כא היום אם בקולו תשמעו. בשוח"ט שם מסיים כתיב הכא היום וכתיב להלן זכור את יום השבת (והמ"ל קרא דשבת היום) ובירושלמי ריש תענית מימריה דר' לוי דהכא יליף לה מקרא אחרינא. ועי' שה"ר פ"ה פ"ב ובויק"ר רפ"ג וקה"ר פ"ו ובשבת (קיז:):
כב מצינו בתנ"ך ששקולה שבת כו'. ירושלמי ספ"ג דנדרים:
כג הודעת להם. מצות וחוקים ותורה צוית להם כצ"ל ועיין בירושלמי שם:
כד אז תתענג. עמ"כ שפי' כבן המתחטא. ואמת שבתנחומא פרשה ראה סי' י"א ופסיקתא דעשרת הדברות אמרו לשון זה שבשביל שבת ישראל מתחטאין לפני המקום שנאמר אז תתענג. אבל מכאן הפי' נכון כדברי היד"מ שהוא כמו ג"ש שיתענג על ה' ויתן לו משאלות לבבם שיגזור ויקם לו: