חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק כג
פסקה א
א אבל משעמדת. לנו בים ואמרנו כז' כצ"ל:
פסקה ב
ב כד"א ותאחז במשפט ידי. לפרש מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה. שזהו המשפט שעשה ביד. ומפרש כיצד ששקע מצרים בים והיינו כדלעיל פ' כ"ב ע"ש:
פסקה ג
ג שפתותיך כלה. דבש וחלב תחת לשונך אמר משה כצ"ל. ופי' תחת לשונך דרש תחת מה שחטא בדבר לשונו תקן עתה שבלשון זה עצמה תטופנה דבש כו':
ד ירדינון. נראה צ"ל הרדפינון וכ"ה לקמן פ"נ:
פסקה ד
ה מה ראו ישראל לומר שירה באז. אלא כו' כצ"ל:
פסקה ה
ו אתי גליתם מבהמ"ק כו' כצ"ל:
ז בן בוזי הכהן. בארץ כשדים וגו' ותהי עליו שם יד ה' וכן דניאל כו' כצ"ל. וע' זוהר ר"פ שמות:
ח הר הוא ושמו אמנה כו' כשיגיעו הגליות כו'. ירושלמי רפ"ו דשביעית:
ט האמונה שישראל נוחלין בה. אפשר צ"ל ניתלין בה כלומר היא היתד שהכל תלויין בה וז"ש ראש אמנה (ואולי צ"ל חיין בה כדקאמר באמונתו יחיה):
י ועהכ"א וצדיק באמונתו יחיה. וז"ש ויחשבה לו צדקה:
יא שניר בזכות יצחק. ע' בשה"ר שם ובזוהר שמות (ג'.):
פסקה ז
יב והצילו. והיו בני הפלטין מבקשין כו' כצ"ל:
פסקה ח
יג כיצד כשהיו ישראל במצרים כו'. לעיל פ"א:
פסקה ט
יד באיוב שבאו עליו נ' מכות כו' כי יד אלוה כו'. מן יד דרש ה' אצבעות כן פירשב"ם בב"ב (קטז.):
טו הוי משפט עשה. אפשר ר"ל המשפנו שעשה ונודע בתורה ארבעים יכנו במספר (אלא שהן חסר אחת):
טז משה ובני ישראל אינו אומר כו' אריב"ל מכאן כו' ואח"כ אמרוה. אתיא כדר"ע בספ"ז דסוטה
פסקה י
יז שהן יושבין ומבינין אותה. בשה"ר מבואר שהוא לשון בינה בד"ת. אף שלכאורה היה נכון לפרשו לשון בנין:
פסקה יב
יח א"ל מי מעיד עליך שטהרת כו' הרי שפחתי כו'. עי' בי"ד סי' קצ"ח סעיף מ'. ושפחה זו כישראלית היא שחייבת במצות לכן נאמנת באיסורין:
יט נאים אנו לומר שירה כו' והרי המילה מעידה בנו כו'. מכאן יצא המנהג שהמוהל והסנדק אומרים אז ישיר ביום המילה בקול זמרה:
פסקה יג
כ והאש מתגאה על הרוח שהוא למעלה. ע' במ"ר פי"ד (רס"א סע"ד):
פסקה טו
כא מלמד שנטל הקב"ה שר שלהן. ע"ל פכ"א:
כב עזי הוא. ואזמר לו שירה והוא כחי כו' כצ"ל:
כג החיות הנושאות אין מכירות כו'. פדר"א ספ"ד: