אור ברסלב

חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא

פרק כג

פרק כב

פסקה א

א אבל משעמדת. לנו בים ואמרנו כז' כצ"ל:

פסקה ב

ב כד"א ותאחז במשפט ידי. לפרש מ"ש וירא ישראל את היד הגדולה. שזהו המשפט שעשה ביד. ומפרש כיצד ששקע מצרים בים והיינו כדלעיל פ' כ"ב ע"ש:

פסקה ג

ג שפתותיך כלה. דבש וחלב תחת לשונך אמר משה כצ"ל. ופי' תחת לשונך דרש תחת מה שחטא בדבר לשונו תקן עתה שבלשון זה עצמה תטופנה דבש כו':

ד ירדינון. נראה צ"ל הרדפינון וכ"ה לקמן פ"נ:

פסקה ד

ה מה ראו ישראל לומר שירה באז. אלא כו' כצ"ל:

פסקה ה

ו אתי גליתם מבהמ"ק כו' כצ"ל:

ז בן בוזי הכהן. בארץ כשדים וגו' ותהי עליו שם יד ה' וכן דניאל כו' כצ"ל. וע' זוהר ר"פ שמות:

ח הר הוא ושמו אמנה כו' כשיגיעו הגליות כו'. ירושלמי רפ"ו דשביעית:

ט האמונה שישראל נוחלין בה. אפשר צ"ל ניתלין בה כלומר היא היתד שהכל תלויין בה וז"ש ראש אמנה (ואולי צ"ל חיין בה כדקאמר באמונתו יחיה):

י ועהכ"א וצדיק באמונתו יחיה. וז"ש ויחשבה לו צדקה:

יא שניר בזכות יצחק. ע' בשה"ר שם ובזוהר שמות (ג'.):

פסקה ז

יב והצילו. והיו בני הפלטין מבקשין כו' כצ"ל:

פסקה ח

יג כיצד כשהיו ישראל במצרים כו'. לעיל פ"א:

פסקה ט

יד באיוב שבאו עליו נ' מכות כו' כי יד אלוה כו'. מן יד דרש ה' אצבעות כן פירשב"ם בב"ב (קטז.):

טו הוי משפט עשה. אפשר ר"ל המשפנו שעשה ונודע בתורה ארבעים יכנו במספר (אלא שהן חסר אחת):

טז משה ובני ישראל אינו אומר כו' אריב"ל מכאן כו' ואח"כ אמרוה. אתיא כדר"ע בספ"ז דסוטה

פסקה י

יז שהן יושבין ומבינין אותה. בשה"ר מבואר שהוא לשון בינה בד"ת. אף שלכאורה היה נכון לפרשו לשון בנין:

פסקה יב

יח א"ל מי מעיד עליך שטהרת כו' הרי שפחתי כו'. עי' בי"ד סי' קצ"ח סעיף מ'. ושפחה זו כישראלית היא שחייבת במצות לכן נאמנת באיסורין:

יט נאים אנו לומר שירה כו' והרי המילה מעידה בנו כו'. מכאן יצא המנהג שהמוהל והסנדק אומרים אז ישיר ביום המילה בקול זמרה:

פסקה יג

כ והאש מתגאה על הרוח שהוא למעלה. ע' במ"ר פי"ד (רס"א סע"ד):

פסקה טו

כא מלמד שנטל הקב"ה שר שלהן. ע"ל פכ"א:

כב עזי הוא. ואזמר לו שירה והוא כחי כו' כצ"ל:

כג החיות הנושאות אין מכירות כו'. פדר"א ספ"ד:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על שמות רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה