חידושי הרד״ל על שמות רבה· רבי דוד לוריא
פרק טו · פסקה כ
נג קדוש החודש בשלשה. פ"ק דסנהדרין (י':) וע' רפ"א דר"ה:
נד אבל עבור השנה בעשרה. אתיא כר"א דאמר הכי בפר"א פ"ח ופליג אתנאי דריש סנהדרין דס"ל בג' או בז' (ובויק"ר פכ"ט איתא בחמשה) (ובביאורי לפר"א שה פי' בס"ד):
נה ואב"ד עמהם. בסנהדרין (י"א.) אין מעברין את השנה אלא א"כ ירצה נשיא כו':
נו ונועלין את הדלתות. שם (כ"ו) כי מטו להתם סלקי לאגרא שלפיה לדרגא מתותיה כו':
נז והוא א"ל מה שדעתכם כו'. פי' והאב"ד אומר לב"ד. וע' בפר"א שם שהיה ראש הישיבה מזכיר את השם והיו שומעין ב"ק כו':
נח שנאמר זרח בחשך אור לישרים. שבחשך בחצי הלילה היה זורח להן אור (ויש לרמוז לישרים לי' שרים שהן עשרה שליטים כדלקמן):
נט משבעה משיבי טעם. טעם הוא לשון עצה וזהו עיבור שנה כמ"ש פ"ב דחגיגה. יועץ זה שיודע לעבר שנים ועמ"ש בס"ד בביאורי לפר"א שם:
ס שהיה שלמה תופס פיו כו' בפני מי שגדול ממנו. אלא שבעה אלו הן היו משיבים לפניהם ולכן נקראו משיבי טעם:
סא ושמת סכין בלועך. עיין חולין (ו'.):
סב והיו שם כו' וגד החוזה. חולק על מ"ש בפדר"א פ"ז שהרגו המלאך במעשה דהסתה ועמ"ש בחידושי שלהי ברכות בזה בס"ד: