חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא
פרשה ח · פרק יג
א או לעופר. דרש כמו לאפר כלומר אפר עולת כליל מעולת אילים לזה ידמה תפלתנו:
ב כקרבן גדיים ואילים. עמ"כ. ודרש אילים כמו אילי צאן ולכן הוסיף גדיים להורות על קריאת אילים כמו אילי צאן:
ג שני חברים כו' ונחבשים זה לזה בהלכה כו'. (שבת ס"ג):
ד שהוא מזכירה להם. אפשר הכוונה אם ישכחוה הקב"ה מזכירה להם. ואולי יכוין לזה מ"ש (בברכות ו') תרי מכתבן מילייהו בספר הזכרונות. שלכן דבריהם נזכרים להם למטה ג"כ (וי"ל כענין זה מ"ש (שם ל"א) שמתוך כך זוכרהו כלומר על ידי עסקם בדבר הלכה בשנים יזכור חבירו ההלכה ולא ישכחנה):
ה בעריות שמזכירין באותה שעה. עי' (מגלה י"ב):
ו חושב הקב"ה אפילו לעולם. נראה דצ"ל אפליון וכיו"ב (בירושלמי פרק הרואה לענין זועות) אפיליון לעולמו להחריבו ומאמר ההוא בשמ"ר ס"פ כ"נו ובמקום אפיליון כתוב שם מקנא ע"ש מזה מובן שאפיליון הוא ענין קנאה והסכם לקנאות בכעס (וכן יתפרש גם מאמר הילמדנו שהביא הערוך ערך אפיליון השני (שהוא הוא מאמר הירושלמי ושמ"ר הנ"ל בזועות) ולא כפי' מ"ע שם שאינו ענין אל המאמר כלל):
ז בשעה שישן עינו כו'. זוהר (שמות י"ד):
ח קח לך בשמים ראש ר' חוניה על הדא דר' יצחק כצ"ל והשאר מיותר כ"ה באות אמת. ובדוחק י"ל הגירסא דכצ"ל בשמים ראש ראשי עמים נושאים זהב ובשמים ר"ח על הדא דר"י כו'. ופי' דר' יצחק מפרש הרי בשמים הרי לשון מושלים ומלכים על ארצות עמים שבהם גדלים הבשמים החשובים כארצות שבא שכתוב (ישעיה ס') משבא יביאו זהב ולבונה ישאו וכתיב במלכת שבא שהביאה לשלמה מלכים א' י' זהב ובשמים:
ט אין הקב"ה פורע כו' מלמעלה. מכילתא בשלח פ"ב דשירה:
י א"ר תנחומא לאסור כו'. דב"ר סוף פרשה א' וש"נ:
יא בד' דברים נמשלה כו'. שוח"ט מזמור ח':
סוף הספר