אור ברסלב

חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה· רבי דוד לוריא

פרשה ח · פרק ט

פרק ח

א הגדולה שומרון וגו' ואחותך הקטנה ממך היושבת מימינך סדום ובנותיה כצ"ל:

ב ביום שגוזר עליה ב"ד של מעלה שתשרף כמו סדום וכמ"ש ותגדל עון בת עמי מחטאת סדום ההפוכה וגו'. (ואפשר דרש ביום שידובר בה לשון מכת דבר. וגם דרש נעשה בקמץ שנעשה כבר עליו גז"ד בב"ד של מעלה):

ג ונצילם. שלא ידונו ח"ו כסדום וכדכתיב ביחזקאל שם אח"ז וזכרתי אני את בריתי אותך וגו':

ד שהלכה ליעשות רגל רדופים כו' (פסחים פ"ז):

ה חנניה מישאל ועזריה מעשיהם כחומה נבנה כו' כצ"ל:

ו ביום שנגזר די עבר פרת כו'. אלו עלו ישראל כו' שהיה להם לעלות חומה קודם שנגזרה גזרה זו ומפני שלא עלו חומה גרם החטא שנגזרה עליהם גזרה זו:

ז בבליא דחרבן אבהתיא ביהמ"ק בההוא ענתה כצ"ל:

ח מה צורה זו כו' מקומה ניכר כך אע"פ כו' ג"פ בשנה. צריך ליישב פי' הך דרשה לכאן. דלא יתקיים ביהמ"ק מפני שלא עלו כחומה רק ישאר אחר חורבן כצורה שעל לוח ארז המטושטשת דהיינו שעולין לרגל ג"פ אחר חורבן. אלא שזהו שבח ישראל שעושין כן. ואין מכוונין כ"כ לפרשו על נצור עליו לוח ארז שהוא נדרש בכל דרשי דלעיל שהקב"ה יעשה להם כן שלא יהיה כ"א לשעה וכדלעיל. ולפמ"ש ז"ל בסמוך בס"ד דמימריה דר' אייבו דעתיד לעשות כו' קאי על הא דנצור לוח ארז כמדומה דהאי אע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו ישראל פעמי רגלים. אין מקומו כאן אלא ראוי לגרסו לעיל אחר הא דסוף שחוזרה לביתה לשלום שע"ז מביא הא דלא בטלו ישראל פעמי רגלים והיינו שרדופין לבית אביהם לחזור לשם:

ט אני חומה א"ר אייבו כו' סניגור בין אוה"ע. הדבר ברור שט"ס הוא כאן וצ"ל כדאיתא (ביומא ט') על מקרא זה דאם דלת היא נצור עליה לוח ארז שעכשיו שעליתם כדלתות (ולא עליתם חומה נמשלתם כארז) מאי ארז ססמגור מאי ססמגור בת קול והוא סיום הדרשה דאם חומה היא אם עלו ישראל כחומה (ומ"ש כאן לעיל דרשה דאם דלת היא שאע"פ שחרב ביהמ"ק לא בטלו פעמי רגלים אין מקומו כאן כמ"ש בסמוך בס"ד) סיפי דאם דלת היא ולשון בין אוה"ע משמע דלאחר חורבן מיירי ובאמת אף בזמן שהיה בית שני קיים לא היו משתמשין עוד ברוה"ק אלא בב"ק (ועובדא דהלל ושמואל הקנון דמייתי בזמן בית שני היה) וכן איתא בהדיא בפסיקתא דרני ושמחי אני חומה אם עולין ישראל כולם תשרה שכינה ואם לאו לא ישתמשו אלא בב"ק (וכאן שכתבו בין אומות העולם כמדומני שט"ס הוא שהיה כתוב ביומא והוא ציון שציין על הא דסניגור כדאיתא ביומא וטעו אח"כ לכתוב באו"ה במקום ביומא):

י תנא משמתו כו'. תוספתא סוטה פי"ג כל הברייתא ע"ש:

יא אלא שאין איקונין עושה כו'. וזה משל ג"כ על ימי בית שני שלא שרתה שכינה רק היו משתמשין בב"ק:

יב רי"א כו' לב רגז כיון שגלו רוגז נותן כו' רש"א שמה לב רגז כו' נתרפו כצ"ל. והכי ס"ל (בנדרים כ"ב) דלב רגז בבבל דוקא וכיון שבאים לא"י וגבולה בטל:

יג אם ראית ספסלין כו'. איכה רבה פ"א אות א' עמש"ש בס"ד:

תוכן העניינים

חידושי הרד״ל על שיר השירים רבה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה